ועכשיו ברגש

זה כנראה זיהום וירלי, שטורד את מנוחתי, ומקרין כאבים עזים לעצב שעובר לאורך הלסת שלי. בלילות הכאבים שלא מניחים לי לישון, גורמים לי לנוע בחושך במין הזיה שכזאת. האור בחוץ כתום, והעלים זזים בקצב משל עצמם. מהדלת שלי, ומעוד כמה דלתות אפשר לראות דלעות מגולפות, מהבהבות. סוג של שאול תחתיות יפה מאוד. בסוף הכאב מניח או שהעייפות מכריעה אותי ואני ספק ישן ספק מאבד את ההכרה. שינה זה דבר יפה. אני קם שרוע על כל המיטה. יש יותר מדי אור וזה סימן שישנתי יותר מדי. ממולי יובל ישן גם הוא. זוגתי שתחיה לקחה את אורן לגן ואפילו הכינה ארוחת בוקר. 

ביום הכאב נסבל, מכניס אותי למצב רוח פילוסופי. בחדר ההמתנה של הרופאה אני תוהה אם אפשר לסמוך על אדם שלא מצליח לגדל שלושה קקטוסים וציקס אחד, שירפא אותי. היא שולחת אותי הביתה עם כמות מסחרית של כדורים, וקצת קודאין בשביל הנשמה. אסור לי לשתות אלכוהול עם הכדורים, אבל זה הדבר היחידי שנראה לי עכשיו סביר. במקום אני מכין תה צמחים. מתקלח שוב. יושב ובוהה בשמש, כמו הזקנים.