ועכשיו ברגש

יום רודף לילה רודף יום. פעם בכמה כאלה מגיע סוף שבוע שמבהיל אותי כל כך, כי ברור לי שתחושת הזמן אבדה לגמרי.

הקוקילון קם בלילות, השיניים מציקות לו והוא סובל. קשה להיות קטנטן. בימים הוא בסדר, זוחל והולך על רהיטים כבר, ומזהה כל דבר עם גלגלים מקילומטר. ניסינו בובה, אבל הוא אפילו לא טרח להרים אותה. כדי להשלים את העניין הוא מעיר את אורן בלילות, ואז למחרת כולנו עייפים ועצבניים. שלשום בבוקר מצאנו את עצמנו צועקים אחד על השני פשוט. במשרד אני קורא שוב ושוב את אותו העמוד. המצב הזה לא יכול להמשך.

וגם יש דאגות. כך למשל, לא נראה לי שיש לי עבודה לקיץ. בעיה מטרידה מאין כמוה, כי למרות שיש לי מלגה לא רעה, צריך קצת כסף. אם משהו צריך איש QA לעבודה שאפשר לעשות מרחוק, אני האיש שלכם. מצד שני קיבלתי הזמנה לדבר בסימפוזיום בקוריאה, ובאדיבותם הרבה גם משלמים על הטיסה והמלון.

***

הברנדי צלח. בעצם בורבון תפוחים אבל מי בודק בציציות. היה שווה את ההשקעה בזמן וההשקעה הכפסית הצנועה במיץ תפוחים אורגני וטוב יחסית. זיקקתי פעם אחת (ממש רציתי עשות כמו פלינקה ולזקק פעמיים אבל למי יש מרץ לזה), סיננתי פעמיים, והשרתי לשבוע פלוס בשבבי חבית הבורבון שהשגתי. ואז שוב סינון, ואולי יהיה גם פילטר פחם, לא החלטתי. כל זה יושב לו עכשיו יפיפה על המדף, ומזמין אותי לתת טעימה (רק לבדוק), אפילו בשבע בבוקר כשמתכוננים לגן. טעים.