ועכשיו ברגש

אוכל מעסיק אותי. אני חושב ומדבר על אוכל הרבה במהלך היום, ומבשל לא מעט. בזמן האחרון הצטברו אצלי הרבה מחשבות על אוכל, וחשבתי שמגיע להן פוסט. כל זה כי להתנצל על הפוסט הבא. 

1. חשבתי על האוכל שלוקחים לגן. מה אתם שמים לילד לגן? אח שלי שם סנדוויץ'. נראה שיש מוסכמה - חצי פיתה עם גבינה צהובה או חומוס (הם לא אוכלים כל כך PBNJ). שולחים גם פרי. אנחנו שולחים את הילד לגן עם תיק אוכל, שאחרי ניסוי וטעיה הגיע לשיווי משקל יציב. זה כולל פירוגי (ארוחת הבוקר הלאומית של קנדה, מסתבר), שרימפ, ברוקולי, גבינה צהובה וירקות טריים כלשהם. פה ושם יש וריאציות כמו שניצל או פסטה, אבל זה התיק החביב על הילד שלי ולי אין תלונות. המרחק בין ארוחת הצהריים של האחיינים שלי לבין זו של אורן, מבליטה אני חושב את הפעם ההולך וגדל ביני לבין המכורה. 

2. אמריקאים (וקנדים לבנים) הם מאוד מוגבלים באוכל שהם חשופים אליו. ואני לא מדבר על רדנקים מהדרום - גם היפסטרים מפורטלנד אוכלים בסופו של דבר את אותו האוכל. יש פנינים באוכל האמריקאי שאני אוהב, אבל בכל התקלות קולינרית עם אמריקאים אני מבין שיש מגבלות. אני מראה לדניאל (מבשל, משכיל וראה הרבה עולם) לימון כבוש והעיניים שלו נפערות. הוא לא מבין למה מישהו ירצה לאכול את זה. לדום ובידג'יט שהיו אצלנו בשבת, מכרתי את החמין כסוג של צ'ילי או one-pot-wonder מה ששימח אותם מאוד, כי בסופו של דבר שעועית, תפו"א ובשר זאת מהות האוכל האמריקאי.

3. אני מכיר פרופסור ישראלי אחד כאן, שנשוי לקנדית. הוא שם פוסטים בפייסבוק על אוכל ישראלי. הוא קורא לאוכל של אשתו "אוכל של לבנים" ומסביר שמדובר בפחממות, חלבונים וירקות שמבושלים בנפרד וגם מסודרים בנפרד על הצלחת. האוכל הישראלי שמכיל כמה צורות של פחממות, ושמגיע מעורבב, משגע אות אשתו. זה לא שלא טעים לה, אלא שהיא נשארת מאוד מבולבלת מזה.

4. אני מכור לתוכניות בישול. לתחרויות הרבה פחות. התוצאה שם ידועה מראש. המנה המנצחת, היא תמיד זאת שקרובה ביותר למשהו שאמריקאים כבר מכירים ממקודם: המבורגר, מק אנד צ'יז או ברביקיו. תמיד השופטים מתמוגגים מההמבורגר הזה שכל כך מקורי ושונה כי שמו לו עוד איזה מרכיב אקזוטי. מה הטעם בכלל? כל תחרות בישול ישראלית היתה מפילה אותם לרצפה: לא רק שאת המנות הם לא מכירים, גם לא את המרכיבים. 

5. על השולחן שמו לקראת החג מתכון של מאיר אדוני, שהוא השף הישראלי החביב עלי, מסיבות רבות. מתכון מהוקצע של לשון - בשר שיצא מהאופנה - וירקות שורש. המאמר משתפך על המטבח המרוקאי החברותי והנדיב, וכמה שזה הו - מתכון מרוקאי בלבוש חדש. הצצה קטנה מלמדת אותי שמדובר במתכון צרפתי בטכניקה שלו, במרכיבים (יין וערמונים!) ואפילו בתבלינים. מתכון נהדר - למה שוב צריך את הסבטקסט העדתי עם הניחוח הגזעני הקטן? מה הצורך הזה? 

6. וכדי לסיים את הסיבוב המעצבן שהביא איתו הפייסבוק - בקבוצה (הסגורה, כלומר אליטיסטית) של "Medieval & Renaissance Cooking and Recipes", מתפתח הדיון המתיש והקבוע של מה שייך לתקופה ומה לא. מתיש כי מדובר בריטואל קבוע של חובבי הז'אנר. אחת מוותיקות הפורום, פוצחת במונולוג ארוך שמטרתו להסביר שלאוכל חדש לוקח זמן להקלט (נכון). היא מדברת על תפוחי אדמה, אבל אומרת כבדרך אגב "אנחנו, האמריקאים, מאוד פתוחים לאוכל חדש, אבל לא כל העמים ככה". אני צוחק בקול רם כל כך שהספרנית מעיפה בי מבט זועם. גם איטלקים הם מאוד ספציפיים באכילה שלהם - אבל הם לא משלים את עצמם. 

7. ואחת קטנה לסיום: עשיתי עם אורן מצות. ככה הוא גם לומד מה זה מצות, וגם נהנה מהן, ותודו שזה מגניב יותר מלקנות בסופר. וגם - ככה העברנו לפחות שעה מהבוקר, וזאת כבר מצווה. 

עיקר שכחתי: לבלוג האוכל שלי (הבלוג האחר) יש עכשיו בלוג תמונות נלווה כאן. מדובר בכל מני תמונות שלא הגיעו לפוסט נפרד.