ועכשיו ברגש

יש לנו חלקה ב community plot. אם א כתבתי על זה עד עכשיו, זה אומר שיש לנו חלקה בגינה ציבורית, ואנחנו מגדלים בה דברים. זאת השנה השניה, והולך לי לא רע בנתיים. אפילו קיבלתי כבר תותים. אבל זה לא העניין. כל יום אנחנו עוברים בגינה בדרך חזרה מהגן. זה תירוץ טוב להיות קצת בחוץ, ולכולם יוצא לגנן קצת. פוגשים גם את השכנים מהחלקות הסמוכות. בגינה הסמוכה ממש יש משפחה חדשה. קנדים. יש להם בת אחת, כמעט בת ארבע. הם עובדים יפה, זורעים צפוף, אבל מקבלים תוצאות יפות. ברור שהאישה, שמה הת'ר היא מבינה גדולה. 

שלשום עצרנו לדבר מעט. מסביב הילדים השתוללו, ולכן כולנו החלטנו כבר להתקפל, אבל נשארנו שניה עוד הת'ר ואני - במסגרת תפקידי כאחד האחראיים על הגינה אני מתעסק לפעמים עם מינהלות קטנות. השיחה עברה מהר מאוד לתחקיר הרגיל - מאיפה אתה ומאיפה משפחתך. מסתבר שהיא ממוצא פולני. המשפחה שלה היו על גבול גרמניה-פולין, ועם פרוץ המלחמה כמעט כולם נהרגו: חלקם כאזרחים, וחלקם בחזית (חלקים שונים מהמשפחה גוייסו לצדדים לגרמניה ולפולין). מי ששרד, נתלה עם סיום המלחמה. הסבתה שלה שתמכה בסוג של מחתרת מקומית נגד הנאצים הצליחה לשרוד, והם כולם היגרו לגרמניה. בתמורה סיפרתי לה על ההיסטוריה המשפחתית שלי, עם גטאות, מחנות ריכוז והכל. היתה בה הבנה מדוייקת. ניכר בה שהיא קוראת על השואה הרבה (ואחר כך התברר שזה גם קשור למחקר שלה). אני מדבר על השואה לעיתים נדירות, ומשתדל לא להעיר שדים שלא לצורך. 

כל השיחה הזאת, התרחשה מהר להפליא, בצל העץ הפורח, ובאינטימיות מדהימה יחסית לשני אנשים שבקושי מכירים. מי שהיה מביט מהצד היה יכול לחשוב שמדובר בשיחת אוהבים בצל העץ.

מוזר.