לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ועכשיו ברגש


עכשיו, כאשר החיים שלי משתנים כל כך מהר, החלטתי לתעד, כדי לזכור.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

7/2014

פקס קנדיאנה


הקנדים הם אומה ישנונית. הם לא מסוגלים לדמיין אנשים אחרים שממהרים או דואגים. מרגישים את זה טוב במיוחד אם עוברים את הגבול לארץ השמנמנים.

 

לרגל יום ההולדת של אורן (שחל אתמול, למעשה), הזמנתי כמה דברים בדואר לעיירה הקטנה שמעבר לגבול. זה נוח מאוד - כמעט כל מה שמזמינים באמזון מכפיל את מחירו ברגע שהוא עובר את הגבול. יצאתי למסע עם ניק, שלומד איתי בחוג, ואישתו. ניק הוא בחור חמוד, רזרוז ועדין, שמדבר וקורא סינית במיומנות שמאירה אותי כל פעם פעור פה. אשתו היא סינית קטנה ודקיקה שעונה לשם דינג (ככה מילה אחת, כמו מדונה או פרינס). שניהם צעירים מאוד, ובלי ילדים. אנחנו ממתינים בסבלנות שהיא תתעורר (עובדת בשלוש מסעדות שונות, עד השעות הקטנות של הלילה), ובנתיים אני מנקה את האוטו ומרוקן את הבגאז'. היא קמה ומתמקמת מאחור, בין שני כסאות ילדים. היא כל כך קטנה שיש לה שם מקום להתרווח. 

 

מסע. 

 

שעה נסיעה לגבול, טיפה יותר בגלל העבודות במנהרה. בגבול פקק של ארבעים דקות כמעט, אולי בגלל שיום חמישי, ואחר כך עוד מפגש כם הגרסה האמריקאית למג"בניקים. הוא ממוקם שם, המג"בניק, כאילו מדובר לפחות בגבול למקסיקו. מוכן למתקפה שתגיע משום מקום. בגבול אגב יש אנדרטה יפה שעשו הקנדים כאות התנצלות על זה שהם שרפו את הבית הלבן (24 באוגוסט, 1814 - תודו שלא ידעתם). מהרגע שהוא קולט שניק אמריקאי (דינג לא) הוא מדבר רק איתו. איך אתה מכיר אותם? לאן אתם הולכים. שגרתי. 

 

המסע מתקדם יפה. ניק מספר לי שדינג "נתקעה" בארה"ב בלי ויזה לקנדה במשך חצי שנה, ולכן הם גרו שם מעבר לגבול והוא נסע לעיר הגדולה ללמוד. למעשה רכב על אופניים מעבר לגבול. הוא מספר לי שהעיירה הקטנה היא למעשה עיירת רפאים. כאילו עיר, אבל בלי אישורי בניה, בלי מדרכות וכמעט בלי אנשים. בלילה הם היו מטיילים על קו החוף לגמרי לבדם. הוא מראה לי איפה זול לקנות, ואיפה ה"שמורה" המקומית שבה טבק ודלק זולים יותר. אנחנו ממשיכים לכיוון הטריידר ג'ו הקרוב, סיבת המסע. לפעמים אני מרחם על אנשים שלא מכירים את טריידר ג'ו. מדובר בחנות אורגנית די עממית, ויוצא שמוצרים אורגניים מפונפנים (חלב למשל) עולים שם עדיין פחות מהמוצר המקביל בסופר הקנדי. אנחנו מצטיידים. אני שם בבגא'ז הנקי יחסית ציוד למסיבה של אורן, ועוד בירה (Black Toad למי שמתעניין), וויסקי וצמח אחד של בזיליקום. המוכר מיידע אותי שכנראה יאסרו עלי להעביר את הצמח מעבר לגבול, ושנינו מסכימים שאפשר לשחק אותה אדיוט ולראות מה יקרה. בכיוון ההפוך אגב לא הייתי מעז - האמריקאים בטח היו יורים בי. 

 

בגבול הקנדי שוב פקק. מתחקר אותנו המקבילה הקנדית למג"בניק. בחור חביב ומנומס (כמובן). שואל אותנו מה הבאנו ואנחנו מספרים לו. הוא מסביר לנו שאסור לנו להביא אלכוהול אחרי שהות של יום אחד. פרצוף זועף. אל תעשו את זה שוב, אוקיי? וכמובן שנותן לנו לעבור עם הסחורה. זאת תמצית הקנדיות על רגל אחת. 

 

בדרך חזרה ניק מוצא ערוץ רדיו בסינית, ומתרגם את תוכנית הראיונות בתרגום סימולטני. מדי פעם הוא עוצר לשאול אותה על מילה והיא עונה. מסתבר שאוכמניות מקטינות את הסיכוי לסכרת או משהו כזה. 

 

 

 

נכתב על ידי Mental Baggage , 29/7/2014 23:31   בקטגוריות יומיום  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  Mental Baggage

בן: 50



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

4,942

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMental Baggage אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mental Baggage ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)