ועכשיו ברגש

קמתי מוקדם מהרגיל אחרי לילה ללא שינה. היום השני הוא תמיד היום הקשה יותר מבחינת ג'ט-לג. הסעה נמס מגעיל. הסעה לאולם ההרצאות - האוניברסיטה ממוקמת על צלע ההר, וכל הליכה בחום ובלחות המעיקים הופכת להיות נוראית אחרי כמה דקות. תקלות טכניות לרוב. בנתיים באה לבקר חברה קוריאנית שלמדה בתל-אביב. אנחנו מדברים בעברית כדי שכולם לא יבינו, ואני מודה שיש הנאה קטנה ונחמדה בזה. בערב היא אולי תצטרף אלינו.

ההרצאה עברה בסדר. הפרופסור שהגיב לי, כתב את התגובה שלו אומנם בקוריאנית, אבל הגיב באנגלית (לשמחתי). הדיון היה ידידותי ואחריו שיחה מעניינת בזמן ארוחת הצהריים: מרק עוף עם ג'ינסנג, שאמור להיות מתאים במיוחד דווקא לימים של החום הגדול. עכשיו כשתורי עבר אין לי כוח לשמוע הרצאות יותר, ובמקום אני עושה סיבוב בתערוכה הניידת.

שארית היום עברה בסדר גמור. ארוחה חגיגית, ושיחות מהסוג שבדרך כלל אני שומר בבטן וממתינות רק למפגש אקדמי. נשארתי רעב אחרי האוכל אבל הייתי עייף מדי מכדי לחפש עוד משהו בחום הזה. 

***

והיום עברנו למלון קטן באינסדונג. בין שאר האטקציות של היום (והיו הרבה) היה המון אוכל טוב, וביקור מפתיע בבית המרחץ המקומי. אני חושב שעכשיו, אחרי שהסתובבנו אחר צהריים שלם ביחד בעירום בבית המרחץ, סקוט ואני שברנו דיסטנס סופית. היה מוצלח ברמות שקשה לתאר, והתגובה היחידה שלי לארוע היתה "?Why aren't we funding this".

בתמונות: טקסט במנצ'ו במונגולית ובקוריאנית, באדיבות הקיוג'אנגגאק / מרק עוף עם ג'ינסנג (samgyetang) / מפגינה מול הארמון

עדכון: הראתי את הטקסט הזה לאחד המרצים שלי והוא מצא אותו אצלו על המדף בשניה. מסתבר שמדובר ב phrase book במונגולית, קצת כמו הספרים לתיירים.