ועכשיו ברגש

אז חזרתי, וגם החברים מאמריקה חזרו כולם הביתה אחרי קיץ במולדת. הם חזרו משונים, ועדיין לא ברור לי איך לאכול אותם. כלומר, קצת לא נעימים. ימים יגידו. גם סקוט לא ברור לי בדיוק, ונדמה שאחרי שנפתח אלי לחלוטין בטיול המשותף שלנו, עכשיו הוא נבהל קצת ומעמיד פנים שזה לא קרה מעולם. 

*** 

העברנו את יובל לחדר של אורן. כל שגרת הערב והלילה השתבשה כמובן, ועכשיו אני ממתין לראות מה יקרה. בנתיים לא משהו. 

***

יום אחרי שנחתתי היתה לאורן מסיבת פרידה בגן שלו. באופן רשמי הוא בוגר מערכת חינוך אחת לפחות. היתה עוגת שוקולד כזאת מסורתית. היו חיבוקים ודמעות. אצל אורן ראיתי את הדבר הזה של ה diplomat kids בפעולה (לפעמים קוראים לזה missionary kids) - הוא מורגל בפרדות והעלמויות של אנשים מחייו, והחיתוך היה מיידי. לא היו דמעות, וכעבור כמה דקות נראה כאילו מעולם לא קרה הדבר. אנחנו כמובן נשארנו עם חמוץ-מתוק. 

בכל זאת, אני מרגיש צורך להגיד כמה מילים על דורותה. לרגל שנת הלימודים החדשה. 

לי היתה מורה כזאת בכיתה גימל. אחת בכל שנות בית הספר שלי. חדורת מוטיבציה, רואה את הילדים ומנסה ליישם כל דבר שיש בספר כדי לקדם את התלמידים שלה. אבל - המורה ההיא (רבקה, כדי לתת שם לסיפור) היתה טריה מהסמינר. במקרה של דורותה מדובר במורה וותיקה, שאימנה חלק מהמורים המיתולוגיים של המחוז. מדובר בפולניה (על באמת, לא כמו שאומרים בארץ) קשוחה, שראתה כבר הכל. שלמדה ברצינות הוראה של הגיל הרך. שראתה את אורן ובשניה הבינה מה הטריק שלו, מה הבעיה (ובכלל שיש בעיה) ומיד הפכה אותו לפרויקט האישי שלה. וגם הצליח לה אני חושב. פעם אחת באה מפקחת של משרד החינוך ואנחנו תפסנו אותה לשיחה אישית (ניסינו לברר משהו על בית הספר שהקצו לנו). אחרי כמה שניות של מחשבה היא אמרה - "אתם יודעים שקיבלתם את הגנת הטובה בוונקובר, נכון? אולי אפילו בכל בי.סי." ברגע פרטי אחד, גילינו שיש לה בן אוטיסט בבית, ושהיא דחפה אותו לסיים בגרויות כמו שצריך.

אורן כאמור לא יזכור, אבל לדעתי דורותה תהיה מעתה ועד עולם הסטנדרד הלא-הוגן שמולו נשווה כל מורה. ככה זה. 

שתהיה שנת לימודים מוצלחת לכולם !