ועכשיו ברגש

אז על מה אני כותב בעצם? עלה בראשי שזאת הזדמנות טובה לספר גם לעצמי על מה הפרויקט שלי - שאני רגיל להסביר באנגלית ולא בעברית. אני לא אתיש אתכם שוב, וכולם מוזמנים להתעלם מהפוסט הזה. 

אז ככה. 

אני כותב על יוּן הְיוּ (יון 尹 = שם משפחה, היו 鑴 = שם פרטי; להגיה תכנסו לכאן ותלחצו על "Listen"), ששם-העט שלו "האגם הלבן". אציל קוריאני בן המאה השבע-עשרה, דיפלומט, איש חצר, אופוזיציונר, משורר והוגה משמעותי. הוא היה חבר באופוזציה כמעט כל חייו, סירב לשרת בממשלה (למעט תקופה קצרה) והוצא להורג בבליעת רעל (כמו סוקרטס) בעוון רעיונותיו החתרניים. הוצאה להורג שכזאת, של איש פרטי על עניין אידאולוגי, היתה עניין מאוד נדיר בקוריאה, והוא למעשה הדוגמא היחידה שאני יכול לחשוב עליה כרגע. זאת רק אחת מהחידות שקשורות בחייו. החידה האחרת היא רעיונותיו הרדיקליים ששימשו דלק לכמה הוגים חשובים מאוד כמאה שנים אחריו. החידה השלישית היא ההתעלמות המוזרה של האקדמיה ממנו במאה השנים האחרונות, מאז שראשוני האקדמאים היפנים התחילו ללמוד את קוריאה כמושא מחקר (במסגרת הכיבוש האכזרי שלהם, אבל זה סיפור אחר). 

בעיה אחת שיש לי היא להתחקות אחר השפעות רעיוניות אצל אנשים שסירבו להסגיר בטקסט שלהם את מקורות הידע שלהם. הטקסט כולו בסינית קלאסית, שפה מתה, ואולי היפה ביותר שראיתי מעולם. שפה דחוסה, עניינית ורבת משמעות. לא פעם חמש שורות בסינית קלאסית הופכות לעמוד שלם באגלית. לשם כך אני משמש ברעיון שנקרא topic modeling, עיבוד היוריסטי של שפות טבעיות שמפיק רשימות מילים שמראות קשר חזק. כל רשימה כזאת, topic, היא רשימה של מילים שמופיעות ביחד ומעידות בהסתברות גבוהה על "נושא" מסויים. לפעמים קשה עד בלתי אפשרי לראות את הנושא בטקסט עצמו. טכניקה דומה, אבל ידנית, משמשת חוקרי תנ"ך מאז המאה התשעה עשרה, אבל כאן מדובר בכלי כבד, אוטומטי, שמשמש כבר היום בכל מני אפליקציות. הבעיה - מה שמצאתי עד כה לא עובד על סינית קלאסית, ודרוש פיתוח מסויים. אני מתכוון להריץ את התוכנה על קורפוס גדול מאוד של טקסט, ואחר כך על קורפוסים אחרים שחשודים כבעלי השפעה, ולראות את רשימות הנושאים המשותפות, מתוך תקווה להבין מה הקשר בניהם. 

נושא אחר שאני מתמודד איתו הוא העוינות האידאולוגית שהובילה בסופו של דבר למותו של יון היו. מעבר מהיר על הטקסט לא מראה מה היה העניין הגדול. לא מדובר בקפיצות אידאולוגיות משמעותיות. כדי להבין את מה שמתחבא בין השורות אני משתמש מכלי ממדעי המוח שנקרא תאוריה סומטית (Somatic theory). אם תכנסו לערך בויקיפדיה תוכלו לראות את פרצופו הזחוח של אחד מהמנחים שלי. ראשיתו בהיפותיזה שנקראת somatic marker hypothesis, הטענה על האופן שבו מנגנון הפקת ההחלטות של בני אדם משתמש במערך הרגשי (ובמיוחד בחלק של המוח שנקרא קליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית התחתונה או VMPFC, וכמובן חלקים נוספים כמו האמיגדלה) כדי להחליט על דברים שלכאורה אין בניהם לרגש שום דבר. המנגנון הזה הוא למשל הסיבה שאתם יוצאים מהסופר עם מוצרים אחרים לגמרי מה שבאתם לקנות. על הרובד הזה באות היפותיזות נוספות, מתחום הבלשנות, שטוענות שבני אדם משתמשים במטאפורות בצורה מיוחדת כדי לעזור להם לחשוב על דברים שקשה לדמיין. שתי תאוריות כאלה נקראות conceptual blending ו-embodied cognition, והן דומות במשמעויות שלהן. לפי סוג הטיעון הזה, כשאנחנו צריכים לדבר על מונח שקשה לנו לדמיין או להסביר, אנחנו משתמשים במטאפורות שמגיעות מהנסיון הפיסי שלנו. מתחבאת כאן טענה שנקראת embodiement והיא אחד הנושאים החמים במדעי הרוח עכשיו, אבל אם אני ממתחיל עם זה הפוסט בכלל יהיה עבודת סמינר. ככל שהנושא מופשט יותר, המטאפורה קרובה יותר לגוף. מטאפורות לדוגמא יכולות להיות "אהבה היא מסלול" או "זכרון הוא קופסאות". אנחנו יכולים גם לדבר על היכולת האנושית לקחת כמה מטאפורות ולהרכיב מהן כימרה כזאת, שכולם יבינו בכל זאת. תרבויות שונות משתמשות במטאפורות שונות. למשל בסינית "זמן הוא ציר" פועלת, אבל הציר הוא אנכי: העתיד הוא "למעלה" והעבר "למטה". 

יש לכל הטכניקות הבלשניות האלו כמה יתרונות. הן חוסכות לנו את הטרחנות הפוסט מודרנית מצד אחד, ואת הטענה האוביקטיביסטית כאילו כל בני האדם הם "אותו הדבר" מצד שני. הן טענות מדעיות, כלומר אפשר לבדוק אותן בניסוי מבוקר. אפשר גם לבנות כלים ממוכנים שונים כדי לבדוק טקסט. בסופו של דבר, אני רוצה לראות את המטאפורות שבהם משתמשים שני צדדים עויינים בויכוח: האם הם בכלל מדברים את אותה השפה? במקרה קודם השוותי בין טקסטים שכתבו מסיונרים נוצריים בקוריאה על ההתעוררות הרוחנית שכתבו, עם מה שכתבו המומרים הקוריאנים שלהם. כולם מתארים את אותו הארוע, ואכן התאור דומה, אבל המטאפורה שונה כי מערך הכלים שלהם שונה. אני יכול לקרוא טקסט מהארוע הנ"ל, ולנחש די טוב מי כתב אותו.   

חוץ מזה אני כמובן מחוייב לכללים הרגילים של המדיום, וזה אומר שרוב העבודה שלי היא בכל זאת תרגום עיקש ואיטי של טקסטים, השוואה, ואיסוף קפדני של עובדות בזו אחר זו. הטנולוגיה היא רק הקרם שעל העוגה. 

ואחר אחרון לסיום: כבר מזמן גיליתי שאחת הדרכים הטובות להבין מישהו שחי לפני מאות שנים, להכנס לראש שלו, היא לקרוא את השירה שהוא כתב. אז תרגמתי שיר, שכמו שם העט נושא את הכותרת "האגם הלבן". התרגום הוא ראשוני ובוסרי, ואני עובד עליו. העותק שלי של "ודייק" נשאר בארץ, אז יש לי גם כמה סוגיות עם הניקוד, למי שמוכן לתקן. למטה צילום העמוד, השורות של השיר מסומנות בכתם אדום. 

בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי הַנְּהָרוֹת וְהָאֲגַמִּים לְבָנִים

עִם שַׁחַר מַשְׁקִיף לָאֹפֶק מֵהַבִּיתָן הַרָעוּעַ

לַמְרוֹת הָעֲרָפֶל אֲנִי יָכוֹל לִרְאוֹת הַכֹּל

אֵין כָּאן כְּלוּם מִלְּבַד שְׁרִיקָת רוּחוֹת הַסְּתָו

הַלִּמּוּד הוּא חֶרֶב, צַר לִי שֶׁאֵין בִּי כְּשֶׁרוֹן

לְהָבִיס דְּרָקוֹן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לְעַצְמִי שֵׁם

פָּנַי מוּל הָרוּחַ, אֲנִי שָׁר בְּקוֹל רָם

כְּמוֹ עָגוּרֵי הַמַּיִם שֶׁעָפִים מֵעַל הָהָר