ועכשיו ברגש

יש תקופות שבהם לא כותבים כי לא קורה כלום, ובתקופות אחרות - כמו עכשיו - מרוב ארועים.

אתמול התפוצצתי אחרי סוף שבוע שלם שהרגשתי על הקצה. יחסית לאמוציונליות שלי אני שומר על התגובות שלי בדרך כלל. התעבצנתי שכולם יושבים ודורשים ממני אוכל ואף אחד לא חושב אף פעם להגיד תודה או להיות נחמד באופן כללי. זה לא קורה לי בדרך כלל, אבל אחר כך קיבלתי יחס נ-ה-ד-ר לשארית הסופש. 

ואם כבר מדברים על אוכל - עשיתי דברים מגניבים בסופש הזה. קודם כל לאורן זכר משנה שעברה שצריך לאסוף פרחי שן-ארי. עשינו מהם ביחד סירופ נהדר, צהוב זרחני כמו הפרחים, שאפשר להשתמש בו לפנקייקס או לעשות ממנו שתיה קלה. כאמור, עשינו את זה רק בגלל שאורן ביקש. אחר כך גם אספנו מהחלקה הקטנה כל מני עלים, לבורקס. בבית עשיתי בצק דמוי פילו, שלמדתי מאישה מבוסניה, שקוף כמו נייר ונעים מאוד לעבודה. זה המתכון החביב עלי, וזה כל כך קל שהחלטתי לעשות עליו פוסט. יש גם גרסה מבצק שאור. חוץ מזה בארון עומדות שורה של צנצנות לניסוי הקטספ שלי (catsup הוא האבא הרוחני של הקטשופ; אני מעריך את הסבלנות של אשתי לכל מה שעומד בצנצנת ותוסס בבית). בנתיים קיבלתי כבר מיצוי פטריות שחור וארומטי, שמזכיר מאוד רוטב אויסטרס תאילנדי, ויכול לדעתי להחליף אותו בקלות. 

והיום, במקום ללכת לעבודה אני שוב עם אורן בבית כי יש בוונקובר PD-Day ושוב אין בית ספר. גררר.