ועכשיו ברגש

אז יובל בן היה שנתיים בשישי לשישי, תאריך נוח ללא ספק. גדי לחגוג את העניין הוא העיר אותנו בחמש בבוקר, אחרי שישנו רק שלוש שעות (אפיו עוגת יומולדת עד שתיים בערך). בבוקר, במה שהפך להיות מנהג של הבית, אנחנו מארגנים לזה שחוגג יומולדת שולחן עם בלונים ומתנות ועניינים, כדי שיראה את זה איך שיקום. 

אחר הצהריים חגגנו גם בברביקיו קטן, כמנהג המקום. בין השאר זאת הזדמנות אחרונה לראות את סובהשיני שעוברת לקנטקי, ואת הרדנקים שחוזרים הביתה לוורג'יניה. רק לקראת ערב, אחרי שנחו הרוחות, נזכרנו שבעצם היום הוא גם יום הנישואים שלנו.

***

וגם - מזל טוב לקוראת הבלוג הנאמנה שחוגגת יום הולדת בתאריך המוצלח הזה ממש.