ועכשיו ברגש

לא כתבתי כבר כמה זמן. אני מתנצל. היו לי סיבות טובות, ולפעמים בחיים יש תקופות של קריאה ולא של כתיבה. מה שכן, העברתי השבוע שוב שיעור על כתיבה (אקדמית) ונזכרתי במשהו: פעם מזמן היה בלוג שקראתי באופן קבוע. באותה התקופה לא בדיוק קראתי בלוגים וזה האחד הבודד. קראו לכותבת "סוס" ואחר כך "סימפוניה משגעת" (אני מקווה שאני זוכר נכון). ראיתי פעם מזמן ראיון עם שחקן בתאטרון נו, שהסביר שהדרגה הגבוהה ביותר של משחק היא זו שהוא קרא לה "כנות" (makoto). המצב שבו השחקן לא משחק.

נזכרתי בבלוג ההוא כי הכתיבה שם היתה מושלמת: כנה, שנונה ונטולת יומרות.

***

וגם נדמה לי שאני מאבד את העברית שלי. פגשנו אתמול איזה זוג של ישראלים שרק הגיעו (ביום שלישי שעבר!) והעברית שלהם היתה כל כך חדה וצבאית פתאום - זרה ומוזרה. אולי בכלל שכחתי לדבר ...