ועכשיו ברגש

מחר אנחנו טסים לארץ, ואני בחרדה נוראית. לא יכול לנשום. הטיסה מפחידה אותי. הארץ מפחידה אותי. אני יודע שברגע שאני אהיה על המטוס תהיה כבר הקלה, אבל בנתיים צריך לנקות, ולארוז, ולזכור ומה יהיה?  

טרייסי ודניאל מתארגנים לעזוב. הם מוכרים דברים, ואורזים בארגזים. אנחנו נפגשים הרבה יחסית. 

אנחנו מדברים על כל מני דברים, ומהון להון דניאל מראה לי את הספר "Empire of the Summer Moon". מסתבר שטרייסי היא צאצאית של Quanah Parker, הצ'יף האגדי של הקומנצ'י. המדהים הוא שטרייסי לא רואה את עצמה כילידה, אינדיאנית, native american או first nations. היא לא חשבה לספר על זה. מוזר, מוזר. 

לעומתה מורגן שעובדת עם זוגתי, משתייכת באופן חלקי  לאחד השבטים המקומיים, ומזדהה מאוד עם השיוך השבטי שלה. זכויות והסטוריה של first nations הם חלק גדול מהזהות שלה.

כל זה מעלה לי בראש תהיות שונות ומשונות על שאלות של זהות ושיוך, וגם מסביר את היופי המיוחד של טרייסי. 

כמו שעון שוב הגיע עונת טקסי הסיום, ואפשר לראות פרופסורים ודוקטורנטים שסיימו זה עתה מסתובבים בגלימות המצועצעות שלהם, שריד לעובדה שהאוניברסיטה היא בעצם הגילדה האחרונה ששרדה מימי הביניים. שלנו, אגב, בצבעי ארגמן, כחול וזהב, ולכן נקראים מדי ההוגוורטס שלנו. אחד מהם הוא חברי הטוב רובן, שהצליח לסיים סוף כל סוף את עבודת הדוקטורט המדליקה שלו - שחזור של מתכונים ושיטות אכילה מהמאה החמישית ומעלה, בדיוק בזמן להשתתף בטקסים של מאי. 

הצצתי בעבודה שלו וגיליתי להפתעתי שהשם שלו ארוך במיוחד, ושיש לו למעשה שלושה שמות "פרטיים". אז שאלתי, כי אני בחור ששואל. מסתבר שיש סיפור על השם שלו, ושני השמות האמצעיים שלו - טוני וג'ון - קראים על שם שני זמרי פולק אמריקאים, ושאת השם נתנה לו זמרת שלישית (Malvina Reynolds שאחראית גם לשיר הפתיחה של הסדרה Weeds). אבל זה לא הכל, מסתבר שכתבו שיר פולק על הסיפור ההוא. חשבתי שזה מגניב מספיק לכתוב על העניין, אז הזה הנה המילים לשיר כאן. לא הצלחתי למצוא את השיר ביוטויב, אבל בטח מישהו העלה אותו.