ועכשיו ברגש

ושוב המכונית שבקה ברגע הלא-מתאים.  מצאתי את עצמי מתחיל את שנת הלימודים צועד, פעמיים ביום, לבית הספר היסודי. זה מרחק של קילומטר וחצי בערך, אבל יש עליה לא נעימה, ושתי הדרכים לשם (אחת ביעד והשניה בשכונה מפונפנת) לא משהו.

שיחה אקראית עם אנוואר (שהבת שלו היתה איתנו בכיתה א) שלחה אותי למוסך של עלי באיזור תעשיה שאפילו לא הייתי מודע לקיומו. שם נחשפתי לוונקובר שנראית מאוד כמו דרום תל-אביב. המוסך שייך להודים-מוסלמים. שם דיבר איתי אחמד אחד, סירב לקחת כסף על מה שעשה בטענה שאפילו לא היתה ממש עבודה, ושלח אותי לסוכנות של טויוטה לעשות מפתח חדש כי הישן שחוק. הוא נתן לי הוראה מדויקת להכנס בדלת שירות מאחורה ולחפש את דאג או טוני (נשבע) ולהגיד להם שעלי שלח אותי.

***

דאג וטוני נראים ממש כמו שאפשר לדמיין. הם מה שנקרא במחוזותינו צמד-חמד. נמנעתי משנינויות (למרות שזה היה כל כך מתבקש) וחיכיתי בסבלנות בזמן שהם שכפלו לי מפתח. מסרו ד"ש לעלי. בדרך החוצה ראיתי את המזכירות והבנתי למה אמרו לי להכנס מדלת השירות. יום מבוזבז אבל לפחות הספקתי לעצור בטים הורטון לקפה וטים-ביטס.

***

ממש מלחיץ אותי כל מה שקשור ברכב. פחד קמאי משהו, ולא מוסבר כשהוא מגיע מבן של טכנאי. כל נצחון קטן הוא נצחון גדול.

לא כתבתי כבר כמה זמן. אני מתנצל. היו לי סיבות טובות, ולפעמים בחיים יש תקופות של קריאה ולא של כתיבה. מה שכן, העברתי השבוע שוב שיעור על כתיבה (אקדמית) ונזכרתי במשהו: פעם מזמן היה בלוג שקראתי באופן קבוע. באותה התקופה לא בדיוק קראתי בלוגים וזה האחד הבודד. קראו לכותבת "סוס" ואחר כך "סימפוניה משגעת" (אני מקווה שאני זוכר נכון). ראיתי פעם מזמן ראיון עם שחקן בתאטרון נו, שהסביר שהדרגה הגבוהה ביותר של משחק היא זו שהוא קרא לה "כנות" (makoto). המצב שבו השחקן לא משחק.

נזכרתי בבלוג ההוא כי הכתיבה שם היתה מושלמת: כנה, שנונה ונטולת יומרות.

***

וגם נדמה לי שאני מאבד את העברית שלי. פגשנו אתמול איזה זוג של ישראלים שרק הגיעו (ביום שלישי שעבר!) והעברית שלהם היתה כל כך חדה וצבאית פתאום - זרה ומוזרה. אולי בכלל שכחתי לדבר ...

אז יצא שאני מתרגל קורס מנגה ואנימה השנה, שזה לא רע בכלל. ביקשתי קצת לשנות, כי התחיל להעיק עלי ללמד כל קורס את אותם הדברים, וקיבלתי תחום חדש לגמרי וגם את שרלין המקסימה. מכיון ששרלין מלמדת גם מגדר, הקורס הולך בכיוון הזה באופן טבעי.

אחד רגעים המהנים (עד כה) היה השעור שבו הסברנו לכיתה גדולה מאוד את כל הטרמינולוגיה של התחום. קודם כל כי זה היה מעניין ומעשיר. חוצמזה, כי היו לא מעט אנשים בכיתה שקיבלו צבע אדום עמוק של עגבניה בשלה. והיו צחקוקים. ואז היתה רצינות, ואפילו שאלות שאנשים לא מעזים לשאול. אז חוץ מספרות טובה יצא מזה קצת חינוך מיני ואולי קצת חינוך לסובלנות כי ברור שהמחשבה שקוויריות היא עניין של גאוגרפיה לא עלתה מעולם על דעתם. 

יש לי המון המלצות על מנגה ואנימה טובים מכל הסוגים, למי שרוצה, וארסנל שלם של הבנה חדשה על התחום. זה ממש תענוג לצפות במשהו וגם לדעת בדיוק מה קורה כאן ולמה. הבונוס - משלמים לי כדי לקרוא קומיקס :)