לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ועכשיו ברגש


עכשיו, כאשר החיים שלי משתנים כל כך מהר, החלטתי לתעד, כדי לזכור.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

11/2013

טלנובלה


לבילי, סיפור לפני השינה.

 

למלך הראשון של שושלות ג'וסון, השושלת האחרונה ששלטה על קוריאה, קראו טֶג'וֹ (太祖) שפרושו "אב גדול". זה השם המקובל בסין וסביבותיה למלך הראשון בשושלת. לפני שקראו לו טֶג'וֹ, היו לו הרבה שמות אחרים, אבל שמו היה סוֹנג-גְיֵה למשפחת אי. הוא היה ממשפחת אצולה מקומית קטנה, בגבול הצפוני בין קוריאה והברברים, במקום שהיום נקרא צפון-קוריאה. בסוף המאה הארבע עשרה, כשהאמפריה המונגולית קרסה, הוא פרח במרחב התפר – לוחם אמיץ ומנהיג מוכשר. לפי הסיפור בוקר אחר הופיע אצלנו באוהל פילוסוף גולה, ג'ונג טוג'ון, וכמו החליף עבאס וג'פאר, הם ייסדו שושלת חדשה.

 

כאן מתחילה הטלנובלה. הוא זכה במלוכה ועלה לשלטון בשנת 1392, ומיד התחיל בסדר ונקיון, אבל אחרי שש שנים נראה שנמאס לו. הוא הכריז על בנו כיורש. היו לו שמונה בנים וחמש בנות, אבל במקום להעביר את השלטון לבנו הבכור הוא בחר את בן מספר שמונה (שהוא הבן השני של האישה השניה; נקרא להם במספרים כי השמות שלהם מאוד דומים וזה קצת מבלבל). הבנים של האישה הראשונה כמובן היו ממורמרים, וג'ונג טוג'ון, ממש כמו ג'פאר, החליט להקדים תרופה ולחסל אותם. בן מספר חמש, שהבין מה קורה, פעל מיד, ובליל הסכינים הארוכות הוא חיסל את שני אחיו-למחצה, כמו גם את ג'ונג טוג'ון (שלפי אחד הסיפורים עשו לו מארב על הגשר, מה שנקרא בעגה עבריינית "כיפה אדומה"). טֶג'וֹ ההמום פרש, הפך לנזיר בודהיסטי, והמליך תחתיו את הבן השני של אשתו הראשונה. שנתיים אחר כך, בן מספר חמש הוציא את אחיו הצעיר (בן מספר ארבע) לגלות, וחיסל את הגנרל שלו. מאוחר יותר ימות האח, בגלות, מסיבות מסתוריות. המלך החדש (בן מספר שתיים, שנקרא בנתיים המלך ג'ונג'ונג) שראה לאיפה נושבת הרוח, פרש "מרצונו החופשי" והכריז על אחיו (מספר חמש) כמלך הבא (טֶג'וֹנג).

 

אמרתי טלנובלה, לא? המלך טֶג'וֹנג, שעדיין היה בנאג-וון בשביל האבא שלו, הגיע אליו לקבל את ברכתו למינוי החדש והמפתיע. לפי הרשומות, המלך לשעבר, שנודע עוד בזמן שהיה חייל בתור קשת אגדי, שילח חץ אחד שפגע למרגלות בנו. הוא הסתובב והלך, והשאיר אותו שם בלי להגיד לו אף מילה. יותר הוא לא דיבר איתו כל ימי חייו. 

 

 

נכתב על ידי Mental Baggage , 29/11/2013 03:15   בקטגוריות לכל פוסט יש קטגוריה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אמבטיה


יושב הילד באמבטיה ומשחק עם הצעצועים שלו,בעיקר כרישים מפלסטיק. אני מקשיב מעבר לדלת בזמן שהילד מספר לעצמו סיפור קטן: פעם היה ילד קטן שהלך לחוף. הוא נכנס למים. במים היה כריש. הכריש אכל את הילד ולא נשאר ממנו כלום. 
נכתב על ידי Mental Baggage , 27/11/2013 10:07   בקטגוריות לכל פוסט יש קטגוריה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט משולש


שן הבינה שלי צריכה לצאת. התור נקבע לשני בדצמבר, כלומר שישה שבועות קדימה, וגם זה בגלל שמדובר בעניין דחוף. ככה זה קנדה. בנתיים אני סובל באופן שקשה להסביר. אומנם האנטיביוטיקה עזרה ולמשל עשרה ימים בערך הכל היה נהדר, אבל עכשיו חזר הכל. אנשים שחיים עם כאב, אמר לי פעם מישהו, מפתחים איתו מערכת יחסים אנטימית. אפשר לתאר אותו במילים מדויקות, ואתה לומד לדעת מתי הוא יבוא, ואיך להדמים מערכות בזמן שהוא שם, כדי למזער את הסבל. קיבלתי מהרופאה שלי קודאין וחומר נוגד דלקת, לעזור להעביר את הזמן עד לניתוח. מהניתוח אגב אני פוחד נורא, אבל ככל שעובר הזמן להשאר כך מפחיד אותי יותר. אבל בלילה אני מצליח להרדם רק בחצות, וקדם שוב בשלוש מכאבי תופת. אז אני נשאר ער, בסלון, בדממה מוחלטת, וסובל בשקט עד שהקודאין יתחיל לעבוד. וחוזר חלילה. 
מערכת הבריאות כאן לא רעה בסך הכל, אבל בקנדית הכל לאט לאט, ולא יעיל. החדשות הטובות - הצלחתי להוריד כמה קילוגרמים.
***
האיש מההקונסוליה הישראלית צלצל. בפעם הראשונה מאז שאני כאן הם שולחים מישהו, ואנחנו אולי נוכל לרשום את הקטנצ'יק. הקונסוליה הקרובה אלינו היא במרחק 4,500 קילומטר, בערך המרחק שמליסבון למוסקבה. במשפט השני, הוא נזף בי.
כדי להוציא אזרחות לבני, אני צריך להביא לקונסוליה תעודת לידה מקומית. זה עולה לי כסף להוציא אחת כזאת, והם לא מסתפקים בצילום עם "זהה למקור". בדיוק באותו היום שהוא צלצל, ראיתי בעיתון שמדינת ישראל תפסיק לתת לזרים תעודת לידה, ובמקום תסתפק במה שנקרא "הודעה על לידת החי", שזה צעטאלע (פתק, ביידיש) קטן בכתב יד, שאגב רק שם האם רשום בו. עכשיו, אם קנדה היתה עושה לי את הטריק הזה לא היתה לי דרך להוציא ליובל אזרחות, או לפחות לא בלי להתאמץ מאוד. לעומת זאת, בקונסוליה הצרפתית אמרו לי שחבל לבזבז תעודת לידה על בקשת האזרחות שלו, ושכל פתק מהרופאה יספיק. בכלל, הם היו נחמדים מאוד, באופן לא צרפתי. הם גם צלמו לי אותה, שמו חותמת של זהה למקור, והחזירו לי את המקור. אולי כדאי לחבר'ה שלנו לקחת שיעורים. 
צריך להיות זר במדינה אחרת כדי לראות את העולם פתאום.
***
לאורן יש עיניים כחולות, אבל העיניים של יובל עוד לא נקבעו. העובדה שלאורן יש עיניים כחולות מסבה לי נחת. אני שוב ושוב מביט בעיניים של יובל מקרוב, באור טבעי, באור המנורות. רגע הן אפורות ורגע הן ירוקות. לזוגתי שתחיה לא ברורה האובססיה שלי, וזה מתחיל קצת לעצבן אותה. אבל העיניים הן חלון לנשמה, ואפשר ללמוד הרבה על אדם מעיניו. נראה לי שזה עוד עניין של מישהו שגדל עם ניצולי שואה. סבי וסבתי, שניהם תכולי עיניים, סיפרו לי (כל אחד בנפרד) איך עיניים כחולות ושיער זהוב חילצו אותם. ואולי זאת סתם האובססיה הפרטית שלי. בנתיים למדתי שאצל הצרפתים יש בדרכון רשימה ארוכה של צבעי עיניים, כיאה לאומה עם עבר אומנותי משהו, ובניהם noisette (ערמון), pers (חתול פרסי - כחול אפור שכזה) ואפילו vairon (דגיג, עיניים הטרוכרומטיות). 

נכתב על ידי Mental Baggage , 24/11/2013 07:24   בקטגוריות לכל פוסט יש קטגוריה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  Mental Baggage

בן: 50



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

4,942

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMental Baggage אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mental Baggage ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)