ועכשיו ברגש

לטרון. יום. חוץ. 

נסענו ללטרון יום או יומיים אחרי הנחיתה. רצינו נסיעה קלה מרחובות, ומשהו שיהיה קל לעשות עם ילדים עצבניים ובג'ט לג. מצאנו את עצמנו מתענגים על חומוס-צ'יפס-סלט נורמלי, ואחר כך משוטטים לאט בין תצוגות הטנקים. היחידים במקום שלא היו שריונרים שחייבים להיות שם, היו יהודים אמריקאים כאלה, עם כיפות סרוגות והתרגשות של ממש מהתצוגה הפאלית. גם הילדים שלי דיברו אנגלית כמובן, ולכן הבחור הנחמד בכניסה פנה אלינו באנגלית. כמה נהנתי מהשניה הקטנה הזאת שענינו לו בחזרה בעברית. לא יודע למה, אבל זה היה ממש כיף.