ועכשיו ברגש

אתמול בערב, נאספנו לנו חבורת הבנים. כבר מזמן לא נפגשנו, וכל אחד נעלם בחור שלו, אבל הפעם הזמנו ביחד מצרכים להכנת בירה מארה"ב, והמשלוח המשותף עשה את זה זול בהרבה. הרעיון שלנו היה שכל אחד יכין מיכל אחד של בירה אחרת (בערך 23 ליטרים), ואז נוכל לחלק את הבירות בנינו. בחרנו oat staut שמזכירה קצת גינס רק עם יותר אישיות (יסלחו לי כל חובבי הגינס, זאת בירה מצוינת אבל מאוד שטוחה), cream ale בהירה ומאוזנת שמכילה חוץ מהשערה המסורתית גם חיטה ושיבולת שועל, ולבסוף IPA שתמיד מתקבלת באהבה. היה נחמד לדבר עם אנשים, והיה נחמד לבשל ביחד. וגם - 23 ליטרים של בירה, כמות דומה של יין דמוי קיאנטי שכבר עשיתי, הבירה הקודמת - והתמד (יין דבש, mead בלע"ז): זה נשמע לי כמו מספיק צידה לחודשים הקשים שעוד לפני.

ביום שני נחגוג את החופש בהכנה של ה IPA. עד אז אנחנו נרגעים מבירה בסוף השבוע ועוזרים למארק להכין את היין שלו. שיהיה גיוון. 

ימי רביעי הם היום שמוקדש ללימודים, יום שבו אין אף קורס. אז כמובן שימי רביעי הם הימים היותר גרועים ללמוד, ימים שמתבזבזים על משימות שוטפות והתאוששות ממה שכבר עבר. יום רביעי נקרא כאן לפעמים hump day, יום הדבשת, כי אחריו השבוע כבר בירידה.

ימי רביעי לא טובים לי. 

אני יותר מדי זמן עם עצמי, ועד סוף היום המחשבות שלי מסתבכות בעצמן קצת יותר מדי. כמו עץ עם יותר מדי שורשים ופחות מדי גזע. בדרך חזרתה פגשתי ידיד מקומי, כומר בפטיסטי, שלפעמים מהווה חבר ואוזן קשבת. לא על הכל אני יכול לדבר איתו, אבל מצד שני - גם בבלוג אי אפשר לכתוב הכל. חשבתי כמה נחמד היה אם הייתי יכול ללכת לוידוי כמו הקתולים, ולפרוש בפניו את כל המחשבות הנבזיות שאסור לי להזכיר, את כל הצדדים המכוערים שלי, ואז לקבל מחילה. זה מנגנון נחמד.

כמו שזה עכשיו, אני פחות או יותר תקוע עם עצמי.