ועכשיו ברגש

בסוף השבוע, בין שאר הטירופים, קטפתי לא מעט משיח האורגנו שלי שהשתלט על חצי חלקה. משהו בסדר גודל של שקית סופר מלאה עלים וענפים. השרתי במים, שטפתי, והכנסתי למכונת הייבוש שלקחתי מטרייסי. אחרי שייבשתי את העלים, הורדתי כמה שאפשר מהענפים, העברתי בבלנדר ואז דרך מסננת. התוצאה של כל הטרחה הזאת היא צנצנת קטנה מלאה באורגנו מתוצרת בית לפיצות עתידיות. מוזר אולי, אבל מאוד מספק. 

***

היום בקפיטריה של מנהל עסקים, בדרך לקפה. לפני בתור תלתלים, חיוך מלוא הפה וטרייניג שקשור על המותניים. בקושי אמרה מילה, אבל היה כתוב ישראלית על כולה, וחוץ מזה הזכירה לי משהו או מישהו. לא יודע. התישבתי ליד ושאלתי אם היא במקרה ישראלית. מסתבר שהיא נ., אחותה של ט. (ט. הייתה אמורה להפג איתי היום לקפה ונעלמה) שבאה לביקור. אה הה, באמת היה מוכר לי החיוך הזה. מאוחר יותר פגשתי את ט. שהציגה בפני את אחותה, ושנינו צחקקנו לנו.

***

 הבירה מוכנה. צהבהבה ועדינה, למרות שמדובר ב cream ale, זאת הבירה הדומה ביותר למסחריות שעשיתי עד עכשיו. גם בזה יש משו מאוד מספק.

יום ראשון גשום וסגרירי, כראוי לאביב קנדי. תכננתי כבר לפני חודש להעביר את היום באקווריום (המצויין. יש לנו מנוי) בסטנלי פארק, ושריינתי רכב לתשע בבוקר. כמובן שדווקא היום לא התעוררנו, כך שהגענו לאקווריום בעשר וחצי. היה ארוע כלשהו. אני תופס את הקנדים כאומה של מקטיני ראש, ולכן לא ממש הופתעתי לגלות שלארוע שהיה לא תוכננה חניה, והמארגנים ממש הופתעו שבעשר נגמרו החניות בפארק. הבחורה המופתעת שניווטה את החונים שלחה אותנו לראות אם יש חניה באיזה "שם" אקראי, ואנחנו פשוט נסענו במעגלים מסביב לפארק. במראה האחורית ראיתי את האקווריום הריק מאדם מתרחק והולך. ברגע מסויים, היה לי באוטו ילד שצועק עלי שהוא רוצה את הבלוגה שהובטחה לו, ואישה הריונית בוכיה (בעודה אומרת לי שזה רק ההורמונים). עצרתי היכן שעצרתי. שילמתי. החלפתי את כל הבגדים לילד (ששתה חלב באוטו, ולכן היה ספוג חלב עד לתחתונים), ויצאתי לברר איפה אני נמצא. 

מצאנו את עצמנו בפאתי ה lost lagoon. מסביבנו עברו מדי פעם תיירים אקראיים והרבה מקומיים שהיו עסוקים במה שוונקובראים עסוקים: ריצה, רכיבה, הליכה מהירה ויוגה, כמובן בבגדים של לולו למון (טייץ במאתיים דולר), ותוך הקפדה לא להזיע יותר מדי כדי לא להרוס את הלוק המטופח של "זרקתי על עצמי משהו ויצאתי" שהם עבדו עליו שלוש שעות. (מרירות עושה קמטים, אני יודע)

אבל אז, מצאנו ספסל בפינה שקטה, וישבנו לאכול את הסנדוויצ'ים שהבאנו. ברווז אקראי בא עד אלינו, עשה גה-גה, הבין שאוכל לא יצא לו מזה והלך. חמש דקות אחר כך כבר שטו באגם חבורה שלמה של עופות מים שמבינות משהו בתיירים. אני הייתי עסוק בלהציל את הילד שלי מעצמו (נגמרו לי הבגדים להחליף לו), ומהאווזים (האפרוחים שלהם מקסימים ממש, אבל אני לא בטוח שאמא אווזה תגיב טוב אם הוא יחבק אותם, ואני זוכר משהו מעורפל על נשיכות כואבות למדי). אחר כך הצלנו את עצמנו מזוג ראקונים שמבין בתיירים, אבל עם גישה של מאפיונר איטלקי. בסך הכל ראינו שלושה זנים של ברווזים, ברבורים (מקננים!), ראקונים, סנאים, נקר, אנפות, צפרדעים ושיירה מקסימה של אפרוחי אווזים צהבהבים. יום מוצלח הייתי אומר. 

כרגע חזרתי מפגישה ארוכה כעם דוקטור ארט בוקמה (Art Bomke). ארט הוא מומחה למדעי האדמה (יש דבר כזה). מעבר לכימיה והביולוגיה של האדמה, הוא יודע להגיד לך מה אתה עושה לא נכון, ואיך לנהל משטר כזה, שיאפשר לך לגדל כל מה שתרצה, כמעט ללא התערבות כימית. יפה לראות אדם שכל כך אוהב אדמה. מדי פעם הוא עצר ליד חלקה, הכניס ידים לאדמה ובדק. דיבר עם ברק בעיניים. העניין שלו הוא גידולי חיפוי (cover crops) ושימוש נכון בגבבה (mulch). דיברנו הרבה על הדרך הנכונה לאזן את הכימיקלים בקרקע, ובעיקר החזרת הנתרן לקרקע. 

אני חייב להגיד שזה היה מאוד מהנה,לעסוק לכמה דקות בצורה כל כך רצינית במשהו שלא קשור לתיזה שלי בכלל. כרגיל ירד עלינו גשם במשך כל אחר הצהריים. הילדים השתוללו. היה נחמד. עכשיו הם נפלו לישון ואני כותב פוסט קצר וחוזר לתת ציונים לכיתה שלי ...