9/2009
הו המירמור.
שנים [או יותר נכון, ימים] שלא הייתי פה.
שיעור אנגלית, המזגן נכבה לפתע
המורה בקול המום: אוי לא!
שיעור פסיכולוגיה
המורה לפסיכולוגיה מסבירה שאי אפשר לתת כמות לכל דבר: אי אפשר להגיד שאת עכשיו אוהבת אותי 28% .
ליאור: בסימס אפשר.
נסטיה: יולה, בואי נשחק משחק אסוציאציות.
אני: אוקיי... טוש.
נסטיה: חלב!
פה זה נגמר.
שיעור ספורט, מותחים את האמ-אמא של הרגליים.
אני: זה כמו לידה.
שיעור ביולוגיה, לומדים על רבייה
נסטיה [בלי קשר הגיוני לשום דבר]: זרע מפלדה!
אני: ומה יוצא מזה? טרמינטור?
המורה: הגבר קובע את מין העובר.
גרט: אפילו הטבע לא סומך עליכן.
המורה מסביר על ההבדל בין מבנה האישה למבנה הגבר תוך שימוש בדוגמאות חיות מהכיתה:
כשגרט הקדמוני רדף אחרי ממותה, נסטיה הקדמונית...
אני [בשקט, אף אחד לא שמע]: צעקה עליה.
נסטיה: למה זה לא ההפך? אני רוצה לרדוף אחרי ממותה!
כן, התחלתי שנה אחרונה בבית הספר. היי היי, וופי דו, הידד
~מגלגלת עיניים במירמור~
אין לי כוח כבר. אני מותשת.
הפסיכומטרי שואב ממני לא רק את כל הכוחות, אלא גם את כל השמחה [כמו סוהרסן בהארי פוטר! ~בזה לעצמי~].
בכל אופן, כל זמן שאני לא מעבירה בלימודים כאלה או אחרים אני ישנה או מתחזקת חווה בפייסבוק.
כן! ואני גאה בזה! חה-חה!
ככה שזה יהיה התירוץ לחוסר העדכונים שפקד את הבלוג הזה בזמן האחרון.
שבוע שעבר הייתי בבית הספר מ8 בבוקר עד 9 בערב, כי אחרי 8 שעות לימודים היו לי 5 שעות פסיכומטרי! פנאן!
טוב אני רואה שאני יותר מדוכדכת מבדרך כלל. זה נכון. נמאס לי.
ב30 זה מאחוריי
וב1/10 אני נוסעת ל4 ימים באילת עם אנטושה השמן שלי [אגב יש לנו היום 7 חודשים, איחולים ברכות ומיליוני דולרים יתקבלו בברכה].
אני מקווה שכשהתקופה הזאת תעבור וקצת שמחה [ואולי גם מזומנים ובגדים] תתווסף לחיי,
אני אחזור לכתוב פוסטים מפגרים כמו פעם.
מזל טוב מאוחר לחבריי הקטינים שלא מזמן חגגו ימי הולדת- נסטיה וסיומה.
לחיי זמנים טובים ושמחים יותר.
|