שחר: אתם יודעים מה ההבדל בין סקס אירוטי לסקס קינקי?
אני: למען האמת כן.
~מסיימים להיקרע~
שחר: בסקס ארוטי משתמשים בנוצה, בסקס קינקי משתמשים בתרנגולת.
אני [לאנה]: תגידי, גודל המחשוף משפיע על הסיכויים להיכנס למועדון?
אנה [מסתכלת על אנטון]: אבל אין לו מחשוף.
בשיעור לשון הינו אמורים לכתוב פסקת פתיחה על שתיית אלכוהול בקרב בני נוער.
המורה: אתם יכולים לכתוב עד כמה שזה נפוץ, עד כמה שזה זול להשיג אלכוהול.
יפתח: זה לא זול.
נסטיה: רומה, אתה הכי גדול בכיתה נכון?
רומה: אני הכי גדול בבי"ס.
דימה: יש ילדה בכיתה ז' שהיא יותר גדולה ממך.
המחנך שלנו נכנס לכיתה, דיבר על משהו ואז אמר "אני הולך". והלך [מפתיע].
נסטיה [מזמרת בקולה העדין]: אם תלך מי יחבק אותי ככה...
המורה לביולוגיה מותח ביקורת על הכיתה: אחת חושבת שהיא אלוהים [אני], אחת חושבת שהיא מושלמת [נסטיה]...
אוריאן: אחד חושב שהוא מורה...
ליאור: רגע, את לא שליטת הקוסמוס?
אני: כן, אבל קוסמוס זו מעדנייה ברובע י'.
[רובע י' = הגטו הרוסי באשדוד מאדאפאקה]
סיור סליחות בירושלים
אני [מושפעת מהפרסומת שראיתי באותו בוקר]: נסטיה, בואי נלך ליום יהדות גאורגיה.
נסטיה: מה אמרת??
אני: בואי נלך ליום יהדות גאורגיה.
נסטיה: אה, חשבתי אמרת "בואי נלך לעשות אורגיה".
נסטיה: צלמי אותי בפוזה סקסית!
המחנך שלנו [שבדיוק עבר במקום] לנסטיה: את נראית כאילו את עומדת להתעלף.
המדריכה: מהרגישים אתה רוח הזו? אומרים שבכל יום בחצות הרוח הזאת הייתה מגיעה ודוד המלך היה מרגיש אותה.
אני: עכשיו עשרה ל11...
אחרי שראינו מאות חיילים ברחבי העיר, נסטיה החליטה שהיא רוצה להיות מפקדת על גדוד של בנים קרביים בצבא.
שחר: כן זה יהיה ככה "חייל שפר הופעתך! בעצם... לך אליי לחדר! "
ליאור: איך עושים ניסוי מעבדה לבדיקת הנאה מינית?
אני: מהירות כפונקציה של עוצמת קול.
החוויה ליד הכותל לא הייתה רוחנית במיוחד. אפילו שאני לא אדם מאמין, בפעם הראשונה
שהייתי בירושלים היה משהו מיוחד בלראות חתיכה כל כך חשובה מההיסטוריה,
אבל הפעם כל הצפיפות וההתנהגות המגעילה של אנשים שדוחפים בלי בושה רק הרסו את זה.
מה גם שתקופת יום כיפור מאופיינת בצביעות מצדם של כמה אנשים.
אני לא צמה, אבל אין לי שום בעיה עם אנשים שצמים ומאמינים,
הבעיה היא כשאנשים שמתנהגים כמו חראות כל השנה הופכים לצדיקים בזמן הזה ויורדים על כל אחד שלא חושב כמוהם.
אחרי יום כיפור הם כמובן חוזרים להתנהגות הקודמת שלהם.
בנוסף, אני לא חושבת שביום אחד בשנה אפשר לכפר על כל הדברים הרעים שעשית במהלך השנה,
חרטה והתנצלות צריכים לבוא ישר ומכל הלב, לא דרך תיוג בפייסבוק על תמונה שכתוב עליה "סליחה".
מצטערת [הו, שנינות], אבל אני חושבת שזה דבילי.
טוב, עד כאן פינת יוליה והחברה.
תמונות מהסיור
התמונה האלוהית שלי, עם הילה והכל...
דרדרו אותנו לתירוש, מה שגרם לליאור להיכנס לטירוף.
בכותל: אני, נסטיה והשיער שלה שנכנס לי לעין