12/2009
פוסט שטחי אבל יש פה תמונות מיום ההולדת שלי.
ביום חמישי חגגתי עם החברים שלי את 18 שנות קיומי בעולם האפל הזה.
ביום עצמו ויום לפני כן אנטושה ליווה אותי לכל מיני טיפולים קוסמטיים (מניקור, מספרה) ונחשף לשטחיות של עולם הטיפוח הנשי.
אבל למי אכפת, אני אוהבת את זה.
הוא הסיע אותי לספרית שלי. ידעתי באיזה בניין היא גרה רק שנכנסנו עם האוטו לחנייה,
הייתה רוח חזקה וירד גשם, אז אמרתי שהוא יחנה בנתיים ואני אכנס לבניין.
נכנסתי.
הזמן עובר.
אין אנטון.
הוא מתקשר אליי: איפה את?
אני: בבניין?
הוא: לא, אני בבניין.
אני: אולי אתה מהצד השני.
הוא: אה הנה, זו את מתקרבת?
אני: לא, אני עומדת במקום.
.......
הוא: באיזה מספר בניין את?
אני: 9.
הוא: לא, אני ב9. תבדקי שוב.
אני: ....... אני כבר באה.
כן, נכנסתי לבניין הלא נכון. מזמן לא היה לי רגע כל כך בלונדיני.
השיער שלי מעולם לא היה כל כך קצר!
טוב, האמת שהיה פעם אחת בכיתה ד' אבל באותה תקופה (תקופת טרום-ציצים) התספורת גרמה לי להיראות כמו זכר,
אז היא די מודחקת אצלי. אם תשאלו אותי אני אכחיש! חהחהחהח!
בבית
עם הבנות
בויז בויז בויז
! עם הזיקוק
גואינג אפ!
צ'יק פייט
אני לא בטוחה איך זה קרה, אבל...משעשע...כן? 
בשיעור ספורט נאבקתי. בשיער שלי.
לא הצלחתי לעשות קוקו נורמלי, לכן ליאור, ידידתי הגרוזינית, נחלצה לעזרתי.
ליאור עושה משהו לשיער שלי עם הסיכות: אני יודעת לתפוס מקסימום שיער במינימום סיכות.
אני: זה עבר אצלכם מדור לדור.
ליאור: כן, למדתי את זה מאבותיי.
אני: זה עובר אצלכם מאם לבת.
נכנסנו עם אנטון לארומה. הלכנו להתיישב, אני הובלתי. פתאום שמתי לב שאנטון נעצר לדבר עם איזה בחור שנראה לי ממש מוכר.
הם פיטפטו כמו זקנות על ספסל במשך דקות ארוכות, אחרי שהבחור הלך החלטתי לברר אם זה באמת מי שחשבתי שזה:
אני: תגיד, איך קוראים לו?
אנטון: אין לי שמץ.
K
מישהי כתבה בסטטוס שלה בפייסבוק קטע דתי על איך שהיא אוהבת ומודה לה'. הקטע היה מ-מ-ש ארוך.
מישהו בתגובה: לאלוהים אין פייסבוק.
רציתי לכתוב "דווקא כן :D" אבל וויתרתי.
חזרנו ללימודים כמו שצריך- עם מבחן באנגלית בשעתיים הראשונות.
FUN or what?! 
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.