באחד מימי שישי האחרונים הייתה לנו ריצת אלפיים.
אני לא אוהבת ריצות אלפיים. בסופן אני מרגישה שהאיברים שלי עומדים להתפוצץ ולנזול החוצה
וכפי שאתם מתארים לעצמכם, זאת לא הרגשה נעימה במיוחד.
יום למחרת התעוררתי עם כאבי שרירים בכל מקום בגוף והתלוננתי לאנטון שכואב לי, במיוחד הידיים.
אנטון: את האדם היחיד שאני מכיר, שכואבות לו הידיים אחרי ריצה.
ספיקינג אוף ריצות, אני יודעת רק לזנק טוב ומוצאת את עצמי רצה בראש עם הבנים,
אחרי מטר בערך אני מתעייפת ואז כבר מתחילים לעקוף אותי ואני זוחלת עד לקו הסיום.
באותו יום בערב ישבנו עם השמן במסעדה בטיילת ושנינו עברנו על תפריט הקוקטיילים
וקלטתי את אנטון ממלמל משהו בהתאם לשם של כל קוקטייל,
ואז הבנתי שזה היה ככה:
"זה אני (רוסי לבן),
זה יש לי (אישה מושלמת),
זה יהיה לי אחר כך (אורגזמה),
זה לא יהיה לי בחיים (למבורגיני)"
הייתי חולה בשבוע שעבר וזה היה מבאס ברמות.
האף שלי כנראה החליט למלא מחדש את הכינרת, רק חבל שזה בא על חשבון הבריאות הפיזית והנפשית שלי.
אחרי כמה ימים ההצפ...הנזלת עברה, אבל במשך כמה ימים סבלתי מכאבי ראש וסחרחורות והרופאה שלי הציעה לי לעשות בדיקת דם,
ככה שחיטוט בוריד...here I come.
השבוע האחרון היה ועודנו בית זונות.
ביום ראשון באתי רק למתכונת בתנ"ך [שקיבלתי בה 100 J],
ביום שני היה לי שחרור מ4 שעות, היום היו לי שעתיים חופשיות באמצע היום
ומחר אני מתחילה ב11 במקום ב8 ורבע. לא רע, לא רע בכלל.
קניתי את הספר השלישי של דמדומים וכמובן, שכמו מה שקרה עם שני הספרים הקודמים התמכרתי לקריאה שלו לחלוטין.
אז כן, אם נתעלם משגיאות הכתיב המביכות שהתרחשו בתרגום ["לולי" במקום "לולא" וכדומה],
יש משהו מאוד סוחף באהבה והתלותיות המטורפת של נערה מתבגרת בחבר הערפד המסוקס שלה.
אל תשפטו אותי.
ההומור בפוסט הזה מצומצם וכמעט בלתי נראה, אז תהנו לכם:
זזתי לא-לישון [כי אני מתחילה מחר ב11! האהאהאהא]
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.