~נכתב ביום שישי~
נתחיל בהודעה [ש]משמחת [אותי]: עוד חמשוש בהפתעה!
אני כבר מרגישה מפונקת, בחיי.
השבוע המלא האחרון של הקורס כבר מאחוריי, נשארו עוד יומיים של סיפוחים,
ואז עוד 3 ימים בבסיס שכוללים מבחנים סופיים, טקס וכל השאר.
למרות שלא קל להיות רחוקה מהבית, ולמרות ששיעורי ההקלדה יכולים להיות מתישים מאוד,
אני מסתכלת על התקופה הזאת כעל חוויה של פעם בחיים.
"אני רואה 2 זיינים בממוצע כל יום"
[פלורינה מספרת על הגברים חסרי הבושה בקריית ים שמשתינים באמצע הרחוב].
~בנסיעה באוטובוס לסיור בירושלים~
אסתר ונטלי: יולה, אנחנו אוהבות אותך.
אני: או איזה חמודות.
נטלי: פשוט אין פה רמזור.
?!
בסיור הינו במעלית הזמן ואז לקחו אותנו לכותל. פעם ראשונה שלי בכותל על מדים וזה באמת שונה משאר הפעמים שהייתי שם.
אנחנו הפכנו לאטרקציה כמעט כמו הכותל עצמו, הרבה מאוד תיירים הצטלמו איתנו או צילמו אותנו.
לא כל יום רואים 20 בנות במדי צבא [טוב ישראל כן, בחו"ל לא.]
היו גם תיירים מאוסטרליה איתנו במעלית הזמן, כשיצאנו אמרו לנו להסתדר בח',
זה כנראה ממש מצא חן בעיניהם אז הם צילמו אותנו באמצע מסדר וצעקו לנו שהם אוהבים אותנו.
כמו שאמרתי, שיחררו אותנו חמשוש בהפתעה והחלטתי לעשות הפתעה להורים שלי ולאנטון. כלומר, לא לספר להם שאני חוזרת הביתה.
נסענו עם נטלי באוטובוס לאשדוד והיא אמרה שהיא תרד ליד שופרסל כי ההורים של העושים שם קניות,
נזכרתי שגם אבא שלי שם נמצא שם כי גם הוא עושה קניות אז התקשרתי וסיפרתי רק לו.
חיכיתי לו והוא הקפיץ אותי לאנטון [אמרתי לא שלא יספר עדיין לאמא שלי].
ההורים של אנטון פתחו את הדלת וסימנתי להם עם האצבע לא להגיד שום דבר, נכנסתי לחדר שלו וסורפרייז.
הוא ממש שמח לראות אותי [אחרת הוא כבר לא היה בין החיים], שאל אותי מה אני עושה פה [עם חיוך, למזלו] ואז שאל אם ערקתי מהצבא. לול.
ישבנו קצת אצלו והלכנו אליי הביתה להפתיע את שאר המשפחה שלי.
סבא פתח את הדלת אמרתי גם לו להיות בשקט. אז אנטון פתח את הדלת לחלק שלנו של הדירה,
בדיוק בזמן שההורים שלי התיישבו לאכול [אני חיכיתי במסדרון באותו הזמן]
ואמר להם "שלום, באתי לבקר אתכם", מהבעת הפנים של אמא שלי כמעט התפוצצתי מצחוק אז קפצתי ואמרתי "גם אני!".
אמא שלי הופתעה ואמרה שאני דפוקה ואז סבתא שלי רצה מהחדר שלה לחבק אותי.
בבוקר הלכתי לכל מיני סידורים [סיבוב עם עצמי בכמה חנויות ותופרת להצרת מדים]
ואז נכנסתי לחנות של תכשירי טיפוח זולים. עמדתי והסתכלתי על משהו באחד המדפים,
פתאום שמעתי קול מוכר אומר "אוקיי...מה אני צריכה מפה?" הסתובבתי וגיליתי שזאת סבתא שלי.
עמדתי והסתכלתי עליה כמה דקות ולא קיבלתי שום יחס. אחר כך קראתי לה, היא שוב שמחה לראות אותי וקנתה לי צבע לשיער ולק.
כשאנטושה החרשן הקטן שלי יסיים ללמוד נפגש, נצא לאיזו הליכה [פאקינג השמנתי בצבא, איכס]
ואז נלך למסיבת הגיוס של אילנצ'קה שמתגייסת ביום ראשון.
סופ"ש נעים לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.