Hollywood Material

כתבתי פוסט קצת חופר על זה שאני מזדקנת, מתגעגעת לבית הספר והולכת לשרת בקרייה.

אבל הוא נחמק.

אני אעמיד פנים שכולנו הרכנו ראש וישבנו דקת דומיה לזכר הפוסט-שלא-היה

ואוסיף שאני שונאת כשקטעים כאלה קורים.

Anyway....

אני הולכת לבלות את השנה ו9 החודשים הקרובים ביומיות בקריה.

הבנות, המפקדת וכל שאר האנשים ממש חמודים ועשו רושם טוב,

אני מקווה שאני אהנה.

עוד חודש אני חוגגת 19. פתחתי את הבלוג לפני כמעט 5 שנים כשהייתי בת 13.

איך זה קרה תגידו לי?

לאן נעלמו כל השנים האלה?

איך הן חלפו כל כך מהר?

אני לא רוצה להתבגר. אני רוצה להישאר איך שאני.

אני רוצה לכתוב בלוג עד גיל 100. נראה לי זה גם מה שיהיה,

ואז אני אכנס לספר השיאים של גינס בתור "הזקנה החיה הכי חסרת החיים בעולם".

מקווה שתהיו בסביבה לצפות בזה 

אגב, השיר בכותרת הוא שיר שהחבר הסופר רוסי שלי חורש עליו כבר כשבועיים.