Hello people!

תחבורה ציבורית

ב3 מילים? חרא של דבר.

נתחיל מרכבת ישראל, שמודה לנו בכל פעם מחדש על זה שבחרנו בה. זה לא שיש לנו ברירה, כן?

הם משנים לוחות זמנים ויעדי סופיים על ימין ועל שמאל.

כשהתכוונתי לנסוע הביתה מהבסיס ידעתי שיש לי רכבת ב17:04 וככה גם היה רשום [רכבת לאשקלון, כלומר עוצרת בדרך באשדוד עירי הנאה].

כמה דקות לפני הגעת הרכבת הם שינו את זה והודיעו בתום לב שהתחנה האחרונה של הרכבת שיוצאת בשעה הזאת היא רחובות. שלא מגיעה עד אשדוד.

שורה תחתונה: התייבשתי עוד חצי שעה בתחנה עד שהרכבת שכן עוברת באשדוד הגיעה.

הם החליטו לעשות את אותו הדבר אתמול בערב, כשגם ככה יצאתי מהבסיס מאוחר [8 וחצי בערב כי עשיתי סגירה והיא התעכבה].

בבוקר בדקתי וראיתי שיש לי רכבת ב20:43. וכשהגעתי לתחנה מה ראיתי?

ששוב הרכבת מגיעה עד לרחובות.

הברירה הייתה לעבור לגור ברחובות או לחכות לרכבת שתיקח אותי הביתה.

בחרתי באופציה השניה והגעתי הביתה קרוב ל10 בלילה.

נמשיך ונעבור לאגד.

היום הזדעזעתי לחלוטין מהנסיעה.

הייתה נהגת [אין פה הדגשה של שום סטריאוטיפ, גם אני אישה ויש לי רישיון...

שלא נעשה בו שימוש כבר קרוב לחצי שנה אבל זה לפוסט פריקת טראומות אחר],

שעזבו שהיא לא ידעה לאן היא נוסעת, היא בכלל לא ידעה לנסוע. הגברת, באמצע פנייה בצומת סואן החליטה שלא בא לה יותר ופשוט עצרה את האוטובוס.

מה היא עשתה באותו זמן? אין לדעת, אולי הירהרה במהות הקיום האנושית, אולי חשבה איך לפתור את הסכסוך במזרח התיכון

ואולי סתם היה לה פלוץ שהיא לא יכלה לעשות תוך כדי נסיעה.

הרגע שלה עם עצמה נקטע בגלל/הודות למיליון צופרים של נהגים ישראלים זועמים.

בהמשך, כשעמדנו בעוד צומת מרומזר [ועמדנו ראשונים], עמד לידינו אוטובוס אחר על הנתיב של הפניה ימינה.

רק מה? הוא החליט שזה לא בכבוד שלו לפנות ימינה ומחליט שהוא נוסע ישר. [ ?!?!]

בעודינו עומדים בצומת [ואני מתחרטטת על הרגע בו נולדתי, או להפך, עלה רגע בו עליתי על האוטובוס ההוא],

הנהגת שלנו החליטה לפלרטט עם הנהג החוטא השני.

הי אפתחה את הדלת [!!]  והתחילה לצחוק איתו שהוא רמאי ושהיא תרשה לו לעקוף אותה רק,

ואני מצטטת "כי אתה יותר גבוה ממני".

מחסור בבולבול? Anyone?

לסיום היא פשוט לא עצרה בתחנה חשובה שדי הרבה אנשים רצו לרדת בה מהאוטובוס.

הם צעקו לה והיא בתומה ענתה "אה גם פה הוא עוצר?"

היא נסעה עוד קצת, נעמדה באמצע מעבר חציה ופתחה את הדלת.

למרות שהייתה לי עוד חניה לנסוע החלטתי שאו שאני יורדת פה או שאני נוגחת בה וממשיכה להסיע את האוטובוס בעצמי.

אז ירדתי שם.

והנה אני פה כותבת פוסט?

רואים, שום דבר טוב לא יצא מזה.

הצבא גורם לאנשים להירדם במצבים משעשעים

נזכרתי שלא כתבתי על המקרה בטירונות שבו, בשל סיבות כאלה ואחרות מצאנו את עצמנו שוכבות מתחת למיטות.

הינו אמורות להיות בשקט, לא לזוז ו... לשים קסדות על הראשים.

מבולבלים? גם אנחנו הינו.

אז שכבנו, בחום ההוא של תחילת ספטמבר, מתחת למיטות על קסדות עלה ראשים במשך כ40 דקות.

אני החלטתי לנצל את הזמן כמו שצריך ונרדמתי ככה שהראש שלי נשען בדיוק על נעל הספורט המסריחה שלי, שהייתה זרוקה מתחת למיטת המלכודת הצבאית.

אילנה, ג'ובניקית לתפארת כמעט כמוני, גם כן עושה יומיות ומתעייפת מהן.

היא סיפרה לי שהיא ישבה על המיטה שלה ודיברה עם ולרה, הקצין הבויפרנד שלה [שגם את המקרה שלו תראו בהמשך].

כשסיימה לדבר נרדמה בישיבה על המיטה.

באמצע הלילה אמא שלה מצאה אותה יושבת על המיטה שלה... רדומה!

בבוקר אילנה מצאה את עצמה שוכבת על מיטה ללא מצעים, כשהיא לא זוכרת בכלל איך היא הגיעה לשם.

לולרה המסכן לא נותנים לישון בכלל. הוא נרדם בישיבה מול המחשב כשהידיים שלו על המקלדת.

מישהו ראה אותו ככה באמצע הלילה, קרא לו ולא הבין למה ולרה לא עונה.

סתם ציטוטים משעשעים

דורין, אחרי שהתפזרו לה נצנצים על המדים: אוף, עכשיו אני נראית כמו אחת מחיל החינוך.

אני: אני צריכה להצטלם לתמונת פספורט.

אילנה: לאן את טסה?

אני משועשעת מאנשים שגם עכשיו פותחים בפייסבוק אלבומים עם תמונות חדשות וקוראים להם בשם "2010".

רגע בלונדיני תוצרת אישית שלי: כשמעירים אותי...אחרי שישנתי...

גאונות.

אורטל, פקידת הלשכה [תכף תבינו למה חשוב לציין את זה]: העלית כבר את התמונות לפייסבוק?! אז למה לא תייקת אותי?!

הנוף מהבסיס