הלו הלו הלו
So…how YOU doin'?
כן כן, עבר הרבה זמן, ונחשו מה? אני עדיין בצה"ל!
יאפ.
הגעתי למסקנה שבכלל לא רע לי שם, אני אפילו די נהנית.
כן, לפעמים נשארים קצת יותר ולפעמים צריך לקום ממש [ממש] מוקדם,
אבל בסך הכל התפקיד שלי סבבה, אני מרגישה שאני לומדת דברים חדשים,
אני מרגישה שאני חלק מתהליך חשוב והכי חשוב- יש אחלה אנשים, יש המון צחוקים והמפקדת שלי חמודה,
ככה שהזמן טס ואני לא מבינה שאני כמעט חצי שנה בצה"לוש.
אני: אה הזמנתי לי ולאנטון צימרים!
ירדן: אוף, גם אני רוצה לנסוע לצימרים.
אני: תיסעי.
ירדן: לבד?
אני: כן.
דורין: כן, תיסעי לבד, תפנקי את עצמך.
כולם: ..............
אמרתי להורים שלי שלא בטוח שאני אלך ללמוד ישר אחרי שאשתחרר מהצבא.
זה כמובן עורר מהומה בקרב ההורים ה-מאוד- רוסיים שלי שמבחינתם זה או ללמוד או למות.
אבא: ומה תעשי? תקחי שנה חופש?
אני: כן, אעבוד שנה, אצא, אבלה ואז אלך ללמוד.
אבא: לא, אני אגי דלך איך זה יהיה במציאות. את תעבדי שנה ואז תתחתני ולא תלמדי בחיים!
אני: הא?! איך הגעת לזה?! זה כל כך לא נכון!
אבא: את מוכנה לחתום לי על זה???
אני: כן...!!!!
וזה המשיך בתיאורים של עוד וריאציות שונות והזויות בנוגע לעתיד שלי שנראות לאבא שלי הגיוניות לחלוטין.
אבל הוא גבר, למה כבר אפשר לצפות?
היום ביליתי 3 שעות בקופת חולים. ~מסדירה נשימה~
בזמן האחרון התחילו לי כאבי גב ורגליים אז החלטתי סוף סוף לטפל בזה [באיחור, כמובן].
קבעתי תור לאורטופד, ובין כל ההתרוצצויות שלי שם, הבירוקרטיה וצילומי הרנטגן
יצאתי משם:
א. הרבה יותר מאוחר משחשבתי.
ב. אחרי שראיתי את העקמת שיש לי בגב בzoom-in מטורף על מסך המחשב
ג. עם פטור נעליים לשבועיים
ד. פיזיותרפיה. הידד לתרגילי כושר לגב התחתון! ווהו!
בקצרה על חיי: החברות הטובות שלי כבר סיימו את הקורסים וקיבלו שיבוצים, אנקה עוד מעט מסיימת ריתוק
-כי רק היא מוכשרת לחטוף 21 ימי ריתוק על דיגום בגל שנפלה על מ.צ באשדוד. בחיים לא ראיתי מ.צ באשדוד-
אנטושה בתקופת מבחנים ככה שבשבועות האחרונים [וגם בשבועיים הקרובים] אני נוסעת אליו שישי-שבת כדי לישון ולהביא לו אוכל.
גיליתי שלשרת בבסיס, כשמעבר לכביש נמצא קניון, זה לא בריא לכיס. במיוחד לכיס המכיל בתוכו רק משכורת צבאית.
פינת התהייה השבועית: ראיתי בסטימצקי ספר על ג'סטין ביבר.
למה?!
סופ"ש נעים. שלא תקפאו מקור, כמו מה שקורה לי כשאני צועדת בקריה ב6 ומשהו בבוקר.
גוד נייט.