ווסאפ פיפל?
הרגשתי שהגיע הזמן לעדכן.
קורים דברים שלפעמים אני חושבת שצריך לכתוב עליהם, אבל בכל פעם שאני פותחת דף וורד
[כדי להימנע ממחיקות פוסטים שלמים, דבר שקרה לי לעתים קרובות מדי] איכשהו הכל נשכח ונעלם.
חופשת שבועות באה בטוב. אנטושה חזר ביום שני והיה בבית עד שבת.
הינו בים, בהליכות, הצקנו לאילנה ולאון לא מעט וטחנו אוכל.
כרגע אני בגימלים [היום ומחר], כי החל מ1 בלילה לא הפסקתי להשתעל, להתעטש ולהצטער על היום שבו נולדתי בעקבות זאת.
הרגשתי ממש נורא ולא יכולתי להירדם מאז [מכירים את זה שאתם פשוט במצב חסר אונים?
אתם מרגישים חרא ולא יכולים לעשות עם זה שום דבר? אז במצב כזה הייתי].
לא נסעתי לצבא [הייתי אמורה לקום ב5 בבוקר ואין מצב שהייתי מצליחה להזיז את עצמי לתחנה מרכזית ו/או להגיע לבסיס],
ככה שקודם הלכתי למרפאה [תודה לאל על מאוחדת], קיבלתי עשרות כדורים ו-2 ימי ג'.
אנטון, כשעברנו ליד משרד הרישוי באשדוד: אה עוד מוסד שהייתי זורק עליו מלבן.
אני: ... אני חושבת שהתכוונת לבנה, אלא אם כן זו קללה שרק סטודנטים בטכניון מכירים...
אנטון: היא לא עשתה צבא, רק ביטוח לאומי.
אני, מנסה להעלות עוד קצת את הכסא במשרד: אוף, אבל למה זה לא עולה יותר?!... או מיי גאד, that's what she said
בובליל, מסביר על מסע תגלית: זה תיירות מחו"ל שמגיעות לחקור את הארץ מלמעלה למטה, מכל כיוון, מצד לצד ולפעמים גם מאחורה.
ירדן הייתה שבוע שלם באילת, ולי היה קשה לשאת את הפרידה הארוכה הזאת ממנה. היום אמור היה להתבצע האיחוד המרגש,
שכלל ריצה בסלואו מושן וכמובן, עלבונות הדדיים שלא התגעגענו ולמה היא לא טבעה באילת ואני נדרסתי
[כשבלב אנחנו מזילות דמעה של אושר על המפגש שכה ציפינו לו].
אבל רצה הגורל, והאלרגיה שלי תקפה אותי בלילה, כלומר אנחנו לא נתאחד לא היום ולא מחר. המצב הזה גרר התכתבות מפגרת לחלוטין בSMSים:
אני: עקב קבלת 2 ימי ג', אבקש לדחות את האיחד ליום ד'. תודה מראש.
ירדן: לא מאושר לך. נא התייצבותך מחר ב8:00 בלבוש חגיגי.
אני: גם אם הייתי מגיעה מחר זה היה ב11 בגלל שאני במשמרת סגירה. אז בולבול מטפורי לך! הא!
שבוע הספר => מבצעים בסטימצקי וצומת ספרים => לא יכולה לעבור ליד החנויות האלה מבלי להכנס => בזבוז חלק ניכר מהמשכורת.
וחוזר חלילה.
במבצע של 3 ספרים ב99 ש"ח קניתי את: "צלה של הרוח", "הנערה עם קעקוע הדרקון" ו"בלי לומר שלום".
בנתיים אני עוד עובדת על הספרים מהקניות הקודמות. כרגע אני קוראת את "ג'ולייט" של אן פורטייר
[ספר שהשם ג'ולייט, ג'ולייטה, ג'ולי ויוליה ובעוד כמה וריאציות חוזר על עצמו בלי סוף. הצד הנרקסיסטי שבי דרש ממני לרכוש את הספר].
התחלתי לקרוא אותו לפני כמה שבועות, לא לגמרי זרם והפסקתי. עכשיו חזרתי, למרות שאני יחסית בהתחלה, הוא דווקא חמוד.
לא וואו, אבל נראה לי שהוא שווה קריאה בהחלט.
ביום חמישי שמנטושה חוזר, אבל מוצ"ש הוא נוסע ולא יחזור לאשדוד עד סוף תקופת המבחנים [מבחן אחרון 22/7],
אני אבוא אליו מדי פעם לזמן קצר, אבל אנחנו בקושי נתראה והמחשבה הזאת מדכאת מדי.
אוף.
ביום ראשון רב"ט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.