אני: מה יש לך?
נאור: אני עייף.
אני: בסדר, גם אני עייפה.
נאור: כשתהיי שנתיים בצבא...
אני: אני אשתחרר.
קוסטיה: אני לא מאמין שאת כבר רב"ט.
אני: אני יודעת, זה כאילו רק אתמול הגעתי, ישבתי בפרגולה ביחידה, חיכיתי לשיבוץ ואתה התחלת להטריד אותי מינית.
קוסטיה: נכון.
דורין, באמצע היום, בצבא: יוליה, יש לך אלכוהול בתיק?
אני: שוב התחלנו עם הדעות הקדומות?
[הכוונה הייתה לחומר חיטוי בגלל פצע שהיה לה, ידעתי את זה אבל החלטתי לשחק עם המצפון שלה בכל מקרה]
אני צוחקת על אנטון שאהבתו לתפוחי אדמה מאוד מתקרבת להגדרה של "סטייה",
ראשית כי הוא מבלרוסיה ושם זה בערך המאכל העממי, הנפוץ, האהוב והמוערץ,
ושנית כי "אנטושקה" מתחרז עם "קרטושקה", שזה תפוחי אדמה ברוסית.
אנטון: כמעט הקאתי היום...
אני: אוי מסכן, מה קרה? זללת תפוחי אדמה לא מבושלים מספיק?
אנטון: .................... איך ידעת את זה לעזאזל?!
[אין לי שמץ]
באחד הימים בהם החלפתי שקיות זבל בלשכה, אמרתי לירדן שאני אכניס אותה לאחת מהן,
היא אמרה לי משהו בסגנון של I dare you, ובכן, התוצאה לפניכם:
אני קוגרית (ממש, חבר שלי מבוגר ממני בכמעט 4 שנים)
ככה זה כשהפטייה בקריה נסגרת ב1, שתינו נדפקות בלי אוכל, הולכות למקדונלס בעזריאלי והיא מזמינה ארוחת ילדים שיש עליה מסכה.
ראינו אתמול עם אנטון 2 גורי לברדור קטנטנים רצים בפארק. בן זונה כלשהו עזב אותם שם,
וראינו מרחוק איך אחד מהם כמעט נדרס. היה לי כל כך עצוב עליהם, ועל זה שאף אחד מאיתנו לא יכול לקחת אותם עד שפשוט התחילו לרדת לי דמעות.
שנינו הגענו למסקנה שזה בלתי נמנע שכשנגור ביחד, הבית שלנו יהפוך למקלט לחיות רחוב עזובות.
אחרי זה כשנכנסנו לקניון ראינו את זה:
זה היה פשוט ערב של שברון לב, אני אומרת לכם.
סופ"ש נעים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.