Hey
הצבא מתחיל לשחוק. לא רע לי, אני אוהבת את האנשים, אבל כל שגרה הופכת למעיקה.
במיוחד שאני מרגישה שאני שמה את החיים שלי on hold למשך שנתיים במקום להתקדם.
שבוע שעבר הייתי רק יום אחד בבסיס. ביום ראשון הייתי בחופש, יום שני באתי והרגשתי זוועה ועד סוף השבוע הייתי בגימלים.
וזה נשמע כמו צרות של עשירים, אבל היה לי כל כך רע וכל כך משעמם שהייתי מעדיפה להרגיש טוב ולבוא לבסיס.
בכל מקרה, להגיע היום היה מבאס. אחרי שלא נמצאים כל כך הרבה זמן, שביזות יום א' מכה בך בכל הכוח.
אם זה לא מספיק, ג'ורדי השתחררה לפני כמה שבועות ואני לא מצליחה להתגבר על זה.
היא הייתה החברה הכי קרובה שלי ביחידה, ועכשיו בכל פעם שאני חושבת על משהו מטומטם או גס או בזוי,
אני מסתכלת באושר לכיוון המקום בו הייתה יושבת בציפייה לחלוק איתה.
אבל מכה בי העובדה שהיא לא שם.
באותו רגע מתחיל להתנגן שיר עצוב ברקע ואני נזכרת בכל מה שעברנו בפלאשבאקים בשחור-לבן ובסלואו מושן.
ספרים!!
אחת החולשות שלי. אני עושה רשימת מעקב בנוגע לכמות הספרים שאני קוראת במהלך השירות שלי.
בשנת השירות הראשונה קראתי 7, ומאז אוגוסט קראתי עוד 5.
קניתי במבצע של סטימצקי 2+1, אנטון קנה לי אחד והשאיל בשבילי 2 בספריה.
חוץ מזה יש עכשיו את המבצע של 4 במאה ובשבוע הבא יש לי יום הולדת...
שמנטושה ואני חזרנו לשגרה של ה-מתראים-פעם-באלוהים-יודע-כמה. טוב, אני מגזימה, אנחנו נפגשים כל סופ"ש.
אבל זה או שהוא מגיע לאשדוד בחמישי בערב ונוסע במוצ"ש, או שאני מגיעה אליו בשישי בצהריים ונוסעם בשבת אחה"צ.
זו כבר השנה השנייה, והייתי מצפה מעצמי להתרגל. וכן, אני מניחה שבמידה מסוימת התרגלתי, אבל כל פעם זה שובר לי את הלב.
אני לחן, אחרי שתפסתי אותה אוכלת עוגה: אבל מה עם הדיאטה?! את מרמה??
חן: כשזה קטן זה לא נחשב.
אני: that's what she said.
תמונות. כי עבר זמן ויש הרבה.
ג'ורדי והפלאשבקים בשחור לבן ♥
כי אין כמו להלביש על עצמך שקית זבל פגומה ולהצטלם בהבעת פנים סרקסטית.
מדעטק
to be or not to be?
סטודנטים וחיילים חיים בצניעות.
נחשו מה אני שתיתי
רמז: הבקבוק היחיד שאנחנו לא מחזיקים.
אני כזאת רוסיה בלאי.
עוד שבוע ויומיים אני חוגגת 20.
ברגע שאני אצא מהשוק, אני אולי אתייחס לנתון הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.