זה בסדר.
אני אתן לכם שנתיים מהחיים שלי. אני אלך ואעשה משהו מנותק לחלוטין מהמציאות שלי,
כשהאמת היא שהייתי יכולה להיות לקראת סוף סמסטר שלישי באוניברסיטה.
אני אעשה טירונות, אזחל על הרצפה, ארד לפק"לים, אסתובב עם נשק.
אעשה קורס, ארגיש בזבוז, לא אראה את המשפחה, החברים והחבר.
אני אמנם אעשה תפקיד של ג'ובניקית ואחזור כל יום הביתה, אבל תאמינו לי שגם לבלות במקרה הטוב 3 שעות נסיעה ביום זה לא מצב אידיאלי.
אני אשאר מעבר לשעות. אני אתחנף לאנשים אחרים רק בגלל שהם בדרגה גבוהה ואני חייבת. אני אקבל משכורת מבזה.
אני אגיע כל יום לאותו מקום, שעד כמה שאולי לא רע לי שם, ההרגשה היא שאני תקועה ולא מקדמת את עצמי לשום מקום.
אתם יודעים מה? אני אעשה את כל זה כי זו החובה שלי למדינה הזאת. כי בסך הכל, אני מרגישה גאווה לעשות את הדברים האלה.
זה מבגר ומשנה אותך. זה גורם לך להרגיש חלק ממשהו גדול.
אבל כשהמדינה שאני תורמת לה שנתיים מהחיים שלי [שאני לא אקבל חזרה] יורקת לי בפרצוף ואומרת שאני לא יכולה לנסוע ברכבת כי אני חיילת,
במילים אחרות, מפלה אותי לרעה בגלל שאני מבצעת את החובה שאני מחויבת לה על פי חוק...
זה בהחלט מוריד את הרוח מהמפרשים.
ועוד אני ג'ובניקית מהקריה שעושה משמרות, כלומר לא כל יום ראשון אני צריכה לנסוע בשעות האלה.
חוץ ממשמרת מסוימת אחת, אני דווקא נוסעת הלוך באוטובוסים.
ואם אני מרגישה זלזול וחוסר כבוד, אני לא מסוגלת לתאר לעצמי מה מרגישים לוחמים שצריכים לנסוע לקצה השני של המדינה,
אלוהים יודע לכמה זמן ובמשך כמה זמן, ולסכן את עצמם עבור מדינה, שברגע שיש לה בעיה קטנה, מחליטה לשים עליהם פס.
הרי אחוזי הגיוס כל כך גבוהים, שהם יכולים להרשות לעצמם לפגוע בכמה חיילים ולגרום לירידה קלה במוטיבציית הגיוס.
הרי הם לא יכולים לאסור על שום אוכלוסיה אחרת לנסוע, כי אז זאת תהיה גזענות או אפליה מכל סוג שהוא, אבל חיילים מותר.
זו לא גזענות. זאת לא אפליה. זה לרווחת הכלל. זה לשיפור התנאים של הנוסעים.
והחיילים?
שיסתדרו.
הם הרי מרוויחים מספיק בשביל לכסות את הנסיעות שלהם. אז למה הם מתלוננים בכלל?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.