טוב, אז המצב
אצלינו בדרום שוב חרא.
ברחתי מבאר
שבע כדי להתחבא בממ"ד באשדוד. אם כבר לרוץ באזעקות אז לפחות להיות עם המשפחה,
בבית, זה עדיף.
מצחיק איך
היום משתנה תוך רגעים בודדים. למדנו היום עד 4, אחרי זה ואני ואילנה עוד הלכנו
לחנות של ציוד משרדי
והשתהינו בבחירת צבע יפה לקלסרים שהינו צריכות.
כעבור שעה
וקצת כבר הינו בדרך לתחנת הרכבת של ב"ש (ביחד עם כל הסטודנטים של בן גוריון,
אם לשפוט לפי התור בכניסה),
בבריחה ההמונית הביתה. התחנה נראתה יותר כמו טרמינל 3 מרוב מזוודות ותיקים.
הנסיעה ברכבת
אמנם אורכת יותר זמן (מב"ש ללוד ושם להחליף רכבת אחרי המתנה של כ20 דקות ורק
אז להגיע לאשדוד),
אבל הגעתי
למסקנה שזה יותר בטיחותי מאשר להיגרר עם התיקים לתחנת אוטובוס (כשבדרך אין יותר
מדי לאן לברוח)
ואז לנסוע בקו שעובר בערך את כל התחנות שכוחות האל בדרום.
וכוסעמק, עד
שהמצב נרגע ואשכרה רציתי לצאת היום לאיזה פאב ולטעום סוף סוף מחיי החברה בקמפוס!
לטענת ס',
עשיתי ג'ינקס. אם הכוחות שלי הם עדי כדי כך חזקים אז היי אולי כדאי לפרוש
מהלימודים ולהיות גיבורת על.
או שאולי
הצבא פספס את הפוטנציאל העצום שלי לגרום לחסל בכירי אויבים רק בעזרת כוח המחשבה בלבד,
ושם אותי באולם בית הדין מול מקלדת בשל טעות בירוקרטית ותו לא.
מבחינה צבאית
ופוליטית, הם די חוזרים על עצמם עם כל ה"היי-אולי-נכנס-לעזה-ממש-לפני הבחירות,
אם-נצליח-אולי-נזכה-בבחירות-ואם לא,
לא-נשא –בתוצאות ווהו!".
אני יכולה
להגיד שאני בעד כל דבר שיכול להחזיר את השקט לדרום, מקווה שזה באמת מה שיעזור.
אם לא בטווח
המיידי (מה שבטוח לא הולך לקרות) אז לפחות בטווח ה(קצת?)יותר רחוק.
בברכת סופ"ש
שקט, אמן והריצות היחידות שתצטרכו לעשות יהיו ביוזמתכם, כי הפכתם לבטטות כורסה
והחלטתם לקחת את עצמכם בידיים
מבחינת כושר גופני ולא כי מישהו כופה את זה עליכם בעזרת איום דמוי קסאם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.