גסויות:
נאבקתי בפתיחת שקיות הקטשופ הקטנות שהביאו לנו וביקשתי ממרינה שתעזור לי.
מרינה: את רואה, בגלל זה אני לא רוצה להיות אמא.
כעבור זמן מה, אחרי שמרינה נאבקה עם השקית היא הצליחה לפתוח קצת את השקית: קחי, אמור להיות שם חור איפשהו.
אני: זה גם השלב הראשון בדרך לאמהות...
מדברים על המיני-מוהק של בוריה:
בוריה: זה פשוט מוסיף כמה סנטימטרים
אני: לא איפה שצריך.
בוריה: אאוץ', מכה מתחת לחגורה!
אני: תרתי משמע.
חיי סטודנט:
המקפיא שלנו ממש... מקפיא (חד יוליה, חד). צריך להפשיר את האוכל במשך שבוע לפני שהוא חוזר למצב צבירה אכיל.
סטודנטית צעירה ונחמדה (אני!!) נפלה קורבן לכוחות הרשע של המקפיא כשסך הכל רצתה להכין לעצמה הוט דוג בערב.
לקח לי כרבע שעה להצליח להוציא את הנקניקיות מהאריזה!
ניסיתי לשבור, לחתוך, לאדות, לשים מתחת למים רותחים, לקלף, לנסר ואפילו לרתך את האריזה כדי לזכות בארוחת ערב באותו יום.
אחרי הרבה ניסיונות, מספר כוויות קור באצבעות, כמה דמעות ואינספור קללות אני גאה להכריז שהצלחתי. הוצאתי 2 נקניקיות (כמעט) שלמות מהאריזה ואכלתי.
אני הזקנה:
ביום חמישי שעבר בצער רב, יגון קודר ובריחת סידן מלאו לי 21.
ביום רביעי התחלתי בקטנה את החגיגות בב"ש, ביום שישי חגגתי עם החברים באשדוד וביום שבת עם המשפחה בבית.
לא צילמתי עדיין את המתנות, והעוגה המגניבה שההורים הזמינו לי נשארה על זכרון המצלמה בבית, ככה שאת התמונות הנ"ל אעלה בהמשך.
ובנתיים...
אני האדומה:
אנטון זומם דברים כהרגלו
פאטי
לסיום [!!] הנהדר:
בהצלחה לי במבחן