באיחור אופנתי: כמה מילים על 2012.

כמו רוב השנים האחרונות, גם 2012 הייתה שנה משמעותית מבחינתי.

התחלתי אותה בתגלית, שמצד אחד, היה מבאס להיות רחוקה מהמשפחה ומאנטון, אבל מצד שני זו חוויה שאי אפשר באמת להעביר במילים.

כל מי שעדיין מתלבט אם לצאת, אז לא לצאת לשם אלא לרוץ!! מהר! תתקשרו למשקית החינוך שלכם עכשיו מצדי!

בנוסף, כעבור 24 חודשי שירות חובה וחודש שלם (טוב, 4 שבועות...) של קבע, באמצע חודש ספטמבר השתחררתי מצה"לוש.

כעבור פחות משבוע אני ואנטון סוף סוף טסנו לחו"ל, אחרי 3 פעמים באילת ופעם אחת בצימר. ביקרנו בצפון איטליה והיה פנטסטיש.

כעבור שבוע וחצי התחלתי קורסי הכנה לתואר. גיליתי ששנאה לפיזיקה לא עוברת עם הגיל.

ואז, בשעה טובה התחלתי לימודי תואר ראשון. ההורים האובססיביים שלי סוף סוף יכלו לנשום לרווחה,

ומרשימת המועדפים באייפד של אמא שלי נמחקו כל אתרי האוניברסיטאות ומחשבונים לחישוב ממוצע בגרויות וסכם.

2013

היה פוסט ב9gag שצחק על זה שרוב האנשים בטח יטעו בשנה כשירשמו את התאריך בזמן הקרוב, ויצטרכו לאלתר 13 מתוך ה12.

התאריך הראשון שכתבתי בשנה הזאת היה: 2.1.03. כן. אני לא חיה בשנה שעברה, אני חיה לפני עשור. ומסתבר שאני בת 11.

בכל מקרה, הדברים העיקריים שאני מקווה שיתגשמו השנה זה שאני ואנטושה נמשיך בקשר חזק ויציב,

למרות העובדה שהוא מתחלק בין 3 ערים (הא לך צ'ארלס דיקנס. עקפנו אותך בעיר!)

ושאני אסיים את השנה הראשונה של התואר שלי בצורה מוצלחת ולא תצא לי הרוח מהמפרשים.

בדברים היותר קטנים, אני מקווה שאנטושה ואני נוכל לטוס לחו"ל גם השנה (למשהו קצת פחות fancy).

מקווה שאני לא אעלה במשקל מכורח המציאות של ישיבה ממושכת על התחת לצדה של אילנה, אי שם במעונות ג' באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

כל ציידי ראשי פרו אנה- attack!. סתם, יש הבדל בין הפרעת אכילה לבין מודעות עצמית

(ומודעות לתקציב המוגבל שלי, שלא יאפשר לי להחליף את כל המלתחה שלי במידה ואתנפח למימדיי הקודמים).

שאיפה נוספת היא לקרוא את כל הספרים החדשים שיש לי, שמעלים אבק על המדף מבלי שעוד נגעתי בהם.

אל תכעסו עליי ספרים, אני מבטיחה שלא אזניח אתכם.