בעודי לומדת לבוחן שיש לי מחר באורגנית, ובמהלך ההפסקות בוהה בתמונה של אדם לוין
חשבתי "אם people magazine יכולים גם אני יכולה!"
אין לי שום דבר נגד הבחירה שלהם במקום הראשון, נהפוכו, כבודו של אדם במקומו מונח (ותמונתו מונחת יפה בתוך הארנק שלי. סתם) אם כי שאר הרשימה לא בהכרח לטעמי.
ובגלל שהכל צריך להיות סובב סביבי וסביב הרצונות שלי ובגלל שאני צריכה קרן אור חיובית בתקופה אפלה זו של סינתזות ומלחי דאוזניום-
החלטתי לשים כמה תמונות של בחורים חתיכים, שאם הינו נפגשים פנים מול פנים בסמטה אפלה, סביר להניח שהם היו צריכים לרסס אותי בתרסיס פלפל ולא ההפך.
ולעזאזל, אני אפילו אהיה אובייקטיבית ולא אפוצץ את הפוסט הזה בתמונות של חבר שלי.
כמו שאומרים כיום אני רק אניח את זה פה...
כריסטיאנו רונאלדו
השם של הבלוג הקודם שלי כלל אותו, לכן אזכור לו חסד נעוריי.
זה רק מוכיח שסלבריטי-קראש מגיל 15 לא בהכרח עובר כשנושקים ל-22 (ונושקים לבחורים אחרים, כולל לאחד מסוים ואטרקטיבי כבר קרוב ל5 שנים) יש דברים שלא חולפים!
ג'יי ריאן
הישר מהמסך הקטן ואל קיר החדר שלי (הדמיוני של גיל 15, כי זה כבר לא בוגר לתלות פוסטרים של בחורים
)
ג'וש דומהאל
בחור חתיך, שם משפחה מסובך (אני יכולה להזדהות). נכון שהוא בגיל של אבא שלי וזה עלול להפוך דברים מסוימים לawkward,
אבל זו אשמתם של ההורים שעושים ילדים בגיל 19 ואז הם לא יכולים לבהות באנשים בסביבות גיל ה40 מבלי להרגיש לא בנוח עם המצב.
איאן סמרהולדר
כבר הבעתי את התפעלותי ממנו בבלוג, אז אני לא אבזבז אנרגיה על כתיבה כשאפשר פשוט להסתכל
קולין אודונוהיו
גם הוא כיכב פה באיזה פוסט. קפטן הוק, מבטא סקוטי, אני מנהלת מערכת יחסים ממרחק כבר הרבה שנים... זה קומבינציה של דברים.
אחרי השלטון הברונטי (יש דפוס, כן)
צ'אנינג טאטום
and he can dance!
זה אפילו מבלי לראות מג'יק מייק.
אז אחרי שיצרתי לעצמי (ואולי גם לאחרות) הסחת דעת קלה מחיי היומיום המתישים, יש כמה תגובות חיזור (not the fun kind) וניטרציה שקוראות לי.
אמן אני לא אכשל מחר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.