ההורים שלי טסו לשבוע בגרמניה ואוסטריה. שבוע מלא בבירה, נקניקיות, גשם, שלג, נופים ותרבות.
אני נסעתי לבאר שבע.
כשהם שלחו לי תמונה של הנוף מחדר המלון שלהם בהרים שלחתי להם תמונה של
הנוף מהחדר שלי במעונות מול מרכז הספורט.
כשהם שלחו לי תמונה של עצמם שותים בירה, שלחתי להם תמונה של מצגות ושיעורי בית.
הכל עניין של איזון: מישהו מטייל בשלג בהרי גרמניה ומישהו מורח לק בחולות באר שבע.
היה לנו מבחן שציון העובר בו הוא 95, למרות שהוא חצי נק"ז הוא קדם לכל מיני דברים חשובים בשנה הבאה,
אבל מה שיותר חשוב זה שמועד ב שלו נופל בשבוע שאני ואנטושה מתכננים לנסוע לצימרים, אז הייתי מאוד נחושה לעבור.
SMSים עם
ההורים:
אני: עברתי את המבחן! קיבלתי 99!
אבא: כל הכבוד, קנינו לך לכבוד זה גרבי צמר.
~~
יום אחד בו ההורים לא שלחו לי שום דבר, למרות שסיכמנו להודעה אחת כל ערב.
אבא (מאוחר בלילה): אמא שיכורה מבירה ושכחה לכתוב לך.
אני: ידעתי שאתם מבלים בטירוף ושכחתם שיש לכם ילדים.
אבא: כן.
מרינה רעבה בהרצאה:
מרצה: אנחנו לא רוצים שזה יקרה בכל פעם שנאכל תירס עם מלח...
מרינה: אוף שלא ידבר יותר על אוכל
~כעבור כמה דקות~
מרצה: אז לגבי ה-BBB...
מרינה: כוסאמאשלך
אנטון וחבר שלו מהלימודים (שנמוך ממנו) התכתבו בוואטסאפ.
במהלך השיחה אנטון כינה אותו "חרא קטן" וחבר שלו החזיר לו בכך שקרא לו "חרא בינוני".
זה ממש הצחיק אותנו ואז תהיתי בקול רם אם זה הופך אותי לגב' חרא בינוני.
סימן לכך שאני מבלה יותר מדי זמן באוטובוסים
רוצה להגיד "עובר ושב"
אומרת "הלוך חזור"
אני מקלידה בזמן ההרצאות (מהיר יותר מלרשום, רשמת משפטית בעברי וזה),
ולפעמים אני מתעצלת לעבור לאנגלית,
אז אני כותבת באנגלי-עברי לייק דיס. באחת ההרצאות במקום "פאטי אסידס" (fatty acids) כתבתי "פארטי אסידס" (party acids).
כל אחד ועולם האסוציאציות שלו איי גס.
יום חמישי מבחן בתזונה. הלמידה אליו מעוררת רעב וסלידה ממאכלים מסוימים בו זמנית.
אחח הדילמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.