פברואר/חופשת
סמסטר-ish.
הולי שיט, אני לא מאמינה שהסמסטר הזה סוף סוף נגמר. חסרים עדיין 2
ציונים והסמסטר הבא הולך להיות גרוע יותר,
אבל לא נחשוב על זה בנתיים.
לפני שבועיים היה לי את המבחן הכי אימתני וקשה בתואר. 3 שעות של
משוואות, חישובים והסברים כשאין לי שמץ של מושג אם אני בדרך הנכונה
והזמן נגדי.
בסוף המבחן הזה הרגשתי שאנסו לי את המוח ושנכשלתי בוודאות. מעולם לא חוויתי לחץ
לפני פרסום ציונים כמו לפני המבחן הזה.
קיבלתי 92.
ישבתי ובהיתי במסך במשך כמה דקות
כדי לוודא שאכן כתוב שם 9 ולא 6 או 3, כל ספרה אחרת או בלי שום ספרה בכלל.
אבל לא יכול להיות טוב בלי רע, ככה שבדיוק לשבועיים המסכנים של החופש
שלי שלחו את אנטון לטיוואן.
כי פחח הרי אנחנו מבלים כל כך הרבה זמן ביחד באופן
כללי.
לפני כמה שבועות נסענו לראות כלניות בדרום ולהשתעשע עם המצלמה המגניבה
שלי:
לא מפוקסים בכלל
ביום שישי האחרון הלכתי למועד א האחרון שלי והידיים שלי כמעט נשרו
מרוב קור.
כבר התרגלתי לזה שבבאר שבע קר, אבל מעולם לא הרגשתי אותו בצורה כזאת.
דקה אחרי שנכנסתי לכיתה מרינה התקשרה עם צווחות "אעאהעהע יולה תסתכלי החוצה
יורד שלגגגג" "לא נכון" "כן נכון"
"הרגע באתי
מבחוץ" "תסתכלי". כן. ירד שלג בבאר שבע. הוא לא נערם אבל זה
עדיין מגניב.
הזכיר לי שלפני זמן מה, כשהיה מזג אוויר קיצי יחסית לפברואר אני וס' תהינו אם מזג האוויר הזה ישאר גם בסוף תקופת הבחינות. אז לא, אלילי מזג האוויר
הראו לנו אצבע משולשת בכך שביום האחרון! במבחן האחרון! שעתיים לפני יציאה לחופש
קצרצר היה אקלים שלא נראה בעיר כבר 15 שנה.
בוולנטיינס חגגנו 6 שנים. בסוף במקום נוזל שמשות הבאתי לו בושם, הבהרתי לו שזה לא שזה ושלא יעז לשטוף איתו את המכונית.
תקרית השוקולד לא באמת הפתיעה אותי. אני עובדת עם לקוחות ורובם חסרי תרבות בסיסית שחושבים שמגיע להם הכל.
אח"כ מפרסמים התנצלות מזויפת "זו.. זו לא אני... אני לא כזאת" את כן ועוד רבים אחרים בדיוק כאלה. אחת הסיבות שאני לא רואה עתיד במדינה הזאת. אבל זה לפעם אחרת.
פיס אאוט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.