אתמול היה לנו טיול סניף לירושלים. היה כיף. בדרך הייתה תחרות נושאת פרסים של חידון משחקי מילים. ביץ' פליז, זה ה-bread and butter שלי.
חזרתי עם 3 בשמים, שפתון וצוואר אדום (תודה שמש).
בסוף הטיול, לפני הנסיעה הביתה לקחו אותנו לשוק מחנה יהודה.בכנות, מאז שאני עובדת בחנות אני מתלהבת מקניות הרבה פחות
(גם קודם זה לא היה ה-תחביב שלי) וגם הינו אחרי ארוחת צהריים שעד עכשיו נמצאת במקלט בטוח במערכת העיכול שלי.
אז במקום לקנות פיתות וחלבה, ישבנו אנחנו, צוות בית מרקחת, על בירה בפאב מקומי. פולינה שתתה בירה שנקראת "הרצל שש אחוז כפרה".
היה מגניב.
היום היה לי מבחן בקורס ממש משעמם ומיותר. חיבוקים פותרים הכל ומרפאים סרטן. גם עוצרים דימום! צריך להגיד למד"א.
מה שעצבן אותי במיוחד, מלבד כל אי הדיוקים וההתבססויות על מחקרים בני 3 משתתפים, היה השקף הזה:
(מתוך הפוסט הזועם שלי מיום שני)
ופה עדיין לא מופיע שרוב העולים גם סובלים ממחלות נפש בשלב כלשהו בחייהם העלובים מלאי הסיגריות והשרירים הרפויים.
אם כבר דברים שפרסמתי בפייסבוק:
ישבתי וראיתי שידורים חוזרים של "שנות ה70" בפעם המי-סופר. כשפתאום:
צירוף מקרים?
עברתי פאקינג פרמקוקינטיקה ואני יכולה לשרוף את הסיכומים ולהשמיד את ההקלטות!
סתם לא, יש לי מבחן רישוי מתישהו בעשור הקרוב ואני אצטרך את החומר. But a girl can dream...
פינת ה"אנטון גרוע בשמות של דברים"
אני: אנטון! תראה איזה כלב קטן!
אנטון: כן, זה חומצ'צ'ה.
אני: צ'יוואוואה...
טוב, אני עדיין בעיצומה של תקופת מבחנים מאוד שוחקת (מאז מאי 2014+-), החלטתי לכתוב כדי שלא תחשבו שהתפגרתי.