לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Hollywood Material


mad world

Avatarכינוי:  .yuls.

גיל: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2021    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הנה באה הרכבת (אבל לכם אסור לנסוע בה)



זה בסדר.

אני אתן לכם שנתיים מהחיים שלי. אני אלך ואעשה משהו מנותק לחלוטין מהמציאות שלי,

כשהאמת היא שהייתי יכולה להיות לקראת סוף סמסטר שלישי באוניברסיטה.

אני אעשה טירונות, אזחל על הרצפה, ארד לפק"לים, אסתובב עם נשק.

אעשה קורס, ארגיש בזבוז, לא אראה את המשפחה, החברים והחבר.

אני אמנם אעשה תפקיד של ג'ובניקית ואחזור כל יום הביתה, אבל תאמינו לי שגם לבלות במקרה הטוב 3 שעות נסיעה ביום זה לא מצב אידיאלי.

אני אשאר מעבר לשעות. אני אתחנף לאנשים אחרים רק בגלל שהם בדרגה גבוהה ואני חייבת. אני אקבל משכורת מבזה.

אני אגיע כל יום לאותו מקום, שעד כמה שאולי לא רע לי שם, ההרגשה היא שאני תקועה ולא מקדמת את עצמי לשום מקום.

אתם יודעים מה? אני אעשה את כל זה כי זו החובה שלי למדינה הזאת. כי בסך הכל, אני מרגישה גאווה לעשות את הדברים האלה.

זה מבגר ומשנה אותך. זה גורם לך להרגיש חלק ממשהו גדול.

אבל כשהמדינה שאני תורמת לה שנתיים מהחיים שלי [שאני לא אקבל חזרה] יורקת לי בפרצוף ואומרת שאני לא יכולה לנסוע ברכבת כי אני חיילת,

במילים אחרות, מפלה אותי לרעה בגלל שאני מבצעת את החובה שאני מחויבת לה על פי חוק...

זה בהחלט מוריד את הרוח מהמפרשים.

 

ועוד אני ג'ובניקית מהקריה שעושה משמרות, כלומר לא כל יום ראשון אני צריכה לנסוע בשעות האלה.

חוץ ממשמרת מסוימת אחת, אני דווקא נוסעת הלוך באוטובוסים.

ואם אני מרגישה זלזול וחוסר כבוד, אני לא מסוגלת לתאר לעצמי מה מרגישים לוחמים שצריכים לנסוע לקצה השני של המדינה,

אלוהים יודע לכמה זמן ובמשך כמה זמן, ולסכן את עצמם עבור מדינה, שברגע שיש לה בעיה קטנה, מחליטה לשים עליהם פס.

הרי אחוזי הגיוס כל כך גבוהים, שהם יכולים להרשות לעצמם לפגוע בכמה חיילים ולגרום לירידה קלה במוטיבציית הגיוס.

הרי הם לא יכולים לאסור על שום אוכלוסיה אחרת לנסוע, כי אז זאת תהיה גזענות או אפליה מכל סוג שהוא, אבל חיילים מותר.

זו לא גזענות. זאת לא אפליה. זה לרווחת הכלל. זה לשיפור התנאים של הנוסעים.

והחיילים?

שיסתדרו.

הם הרי מרוויחים מספיק בשביל לכסות את הנסיעות שלהם. אז למה הם מתלוננים בכלל?





נכתב על ידי .yuls. , 19/1/2012 22:41   בקטגוריות שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של .yuls. ב-21/1/2012 20:55
 



Don't rain on my parade


מה זה הגשם והחום המחניקים האלה?

אני מדלגת לי כל היום בין טיפות הגשם עם שרוולים מקופלים ומתה מחום!

אולי סוף העולם באמת מתקרב בצעדי ענק. נבוך

 

אי אפשר להגיד שזה היה אחד החופשים הטובים.

בתחילתו חליתי, אחרי זה אנטון חלה, ואז היה לי משעמם ואז רבנו ואז רבנו עוד קצת, ואז השלמנו אבל רבנו עוד כמה פעמים,

 השלמנו ועכשיו החופש עומד להיגמר.

טוב, השורות האחרונות נשמעות הרבה יותר עגומות מאיך שהן היו במציאות.

עוברת עלינו תקופה לא קלה, כל הלחצים והאמוציות של הזמן האחרון [8 החודשים האחרונים?]

עולים ואיכשהו אנחנו מוצאים את עצמינו מתמודדים עם הכל בבת אחת.

זה לא שהקשר שלנו בסכנת קריסה, חס וחלילה, אבל כמו לכל זוג יש לנו בעיות שצריך לעבוד עליהן,

זה לא כל כך פשוט כשרוב היום הוא חורש ללימודים ואז כשאנחנו נפגשים, אז זה לזמן קצר וצריך להספיק מאה ואחד דברים.

כל הדברים האלה מפריעים בגלל שאנחנו כל כך רוצים להיות ביחד, אבל אנחנו מתראים כל כך מעט שאין לנו זמן באמת לשבת ולפתור את זה.

אבל עכשיו הכל בסדר. אנחנו עובדים על זה.

אני לא נוטה לכתוב דברים כל כך אישיים בבלוג, אבל הוא אמור לשמש כמאין מקום שבו אפשר לפרוק רגשות, לא?

אז הגיע הזמן לנצל אותו כהלכה.

 

ההורים לא מפסיקים לחפור על לימודים. זה התחיל בכיתה ז', וזה היה פשוט גל מתמשך שלא נפסק עד היום,

 כשאני בצבא [ועוד נשאר לי זמן מכובד לשרת], אבל זה לא כל כך מפריע להם, מסתבר.

פעם אני צריכה להיות עורכת דין ופעם רואת חשבון, אז אני צריכה להיות רוקחת ואז רופאת שיניים,

יום אחד אני צריכה לחשוב ברצינות על לימודי מחשב ויום אחר אולי כדאי לי לשקול בכלל הנדסה כלשהי.

וככה זה כבר 6 שנים.

ופתאום אבא שלי אומר למה שאני לא אעשה תואר כפול?

שאלה כל כך פשוטה ותמימה שנשמעה לי באותו הרגע כמו "למה שלא תעשי צניחה חופשית בלי מצנחסבבי?"

אחרי התגובה הראשונה שלי שהייתה כדור דמיוני בראשי הענק, שאלתי אותו בתגובה אם הוא רוצה נכבדים בעשורים הקרובים.

ואז פתאום הם אומרים למה שאני לא אעשה עוד מקצוע של 5 יחידת בצורה אקסטרנית [חהחהחהחהחהחה ~מוות],

ואולי יש מקצוע שממש כדאי לי ללכת אליו ולשפר בשבילו את הפסיכומטרי [חהחהחהחהחה ~מתה שוב ומגיעה לכל שבעת מדורי הגיהנום בבת אחת~].

הייתי אומרת שמישהו קצת חי בסרט.

הבהרתי להם יפה מאוד שעם כל הקקה הזה סיימתי. סיימתי בית ספר וסיימתי פסיכומטרי ואני לא מתכוונת להסתכל לכיוון הזה שוב.

הם מתישים אותי אוף ~אנחה~

 

חזרנו מההדממה לשלושה ימים, והתעייפתי כאילו לא ישנתי שבועיים.

אני לא יודעת אם זה בגלל שבקושי ישנתי בלילות, אם זה גלל כל מיני דברים קטנים שמציקים לי

או כי ההורמונים שלי גועשים לקראת הזמן הכי נפלא בחודש בחייה של כל אישה.מאוהב

בכל מקרה זה כיף לא נורמלי. ווווווהו.

 

היי, היינו בסינמה סיטי.



אנטושה נבהל קצת ממשהו חהחה.

 

מחר תורנות שישי בקריה [="קמתי, ראיתי, יאללה הלכתי], ואחרי זה ממשיכה ישירות לחיפה.

שבוע הבא דוד שלי מגיע מאוקראינה, וכשחשבתי על זה לעומק קלטתי שלא ראיתי אותו 5 שנים.

 

משהו חשוב ביותר לפני הסיום

קרדיט לאילנה

סופ"ש נעים לכולם!

נכתב על ידי .yuls. , 28/4/2011 20:22   בקטגוריות צה"לוש, יחסים בינו לבינה [או: ביני לבינו], אמא, אבא, אתם חופרים, לימודים לימודים לימודים, שחרור קיטור  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של gvliragum ב-17/2/2013 10:30
 



35,859
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , המשועממים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.yuls. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .yuls. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)