פול אאוט בוי :D נוסטלגיה.
מיונים לצבא למיונים הייתי צריכה לגרור את התחת המלכותי והמצומק-ביחס-לשנה-שעברה שלי לתל אביב,
כלומר לבלות את כל היום באוטובוסים והתרוצצות ברחובות העיר בחיפוש אחר המקום עצמו ותחבורה ציבורית שתוביל אותי בבטחה לאשדוד.
נעלתי את נעלי הnew balance שלי, כי בניגוד לשרה ג'סיקה פרקר (ראיתי את הסרט לא מזמן, עדיין מושפעת), אני לא מסוגלת להתרוצץ
ברחבי הניו יורק הישראלית שלי בעקבים או בכל נעל אחרת שהיא לא נעל ספורט נוחה בטירוף מבלי לעשות מעצמי צחוק או לשבור עצם.
המיונים עצמם היו אחד הדברים ההזויים שאי פעם נתקלתי בהם (חוץ מהשאלות בצו הראשון ביניהן האם אני יודעת להשתמש במברג ואם אני מפרקת טלויזיות להנאתי).
בהתחלה הביאו לי טופס עם שאלות, שבחלקן בודקות את הידע שלי במחשבים ותקשורת והחלק השני... את השפיות?
סיפרו שם על מכשיר מומצא שמעביר חפצים ממקום למקום (מפרק את האטומים של החפץ ואז מרכיב אותם מחדש במקום אחר),
היה תאור מפורט להפליא של כל החלקים במכשיר ואז... טה טה טה טםם... המשימה: ציירו אותו.
השאלות הבאות הציגו בעיות שונות שנתקלו בהם אנשים לא אמיתיים כשעשו שימוש במכשיר הלא אמיתי והייתי צריכה לכתוב איפה התרחשה הבעיה, ואיך אפשר לפתור אותה.
מה?!
המשך המיונים היה ראיון אישי. נכנסתי לחדר והתיישבתי מול פאנל (לא שופטים מכוכב נולד) של 4 אנשים,
3 במדים ואחת ללא, שלמעשה ניהלה את רוב הראיון.
הייתי צריכה לספר כמעט כל דבר על עצמי, תכונות אופי, הורים, חברים, תחביבים וכו'
אני חושבת ששעשעתי אותם (ואת עצמי, בנוסף למבוכה) כשאמרתי שנשיא מצרים הוא סאדאת,
ואז בחינניות מזויפת הוספתי "אה רגע, נראה לי התבלבלתי עם החומר להיסטוריה ב" ~מעפעפת~
אחד מאנשי הצבא, שראיתי שהוא בדרגה גבוהה צחק ואז תוך חיטוט בזכרון האקטואלי שלי פשוט צעקתי "מובראק!!" וצדקתי.
אמרתי להם שאני לפעמים קוראת על דברים ששמעתי עליהם במקרה או בקצרה, הייתי צריכה להביא דוגמא, אמרתי פצצת אטום
(למה נשק להשמדה המונית זאת האסוציאציה הראשונה שעולה לי?...). אמרו לי תספרי על פצצת אטום.
אז סיפרתי.
אבל הסתרתי את כל האובססיה שלי להשתלטות על העולם והשגת נשק גרעיני באמצעות אוגרי הזאב שלי. הם לא היו מבינים אותי.
כשיצאתי מהחדר וחשבתי שעכשיו אוכל להתחפף בחזרה לאשדוד, 2 חיילות קטעו את השמחה שלי.
אחת מהן הכניסה אותי לחדר קטן וערכה לי עוד שאלון. עכשיו ז-ה היה אחד הדברים המוזרים.
"כמה חלונות יש בניו יורק?" "מה עדיף, פיצה או המבורגר? תשכנעי אותי" וכו' וכו'.
מה?!
יצאתי משם מבולבלת ורועדת (היה קר, הייתי בשורטים לעזאזל). המשימה הבאה הייתה למצוא תחנת אוטובוס.
הייתם מצפים שזאת תהיה משימה קלה בעיר כמו תל אביב, ובכן אתם צודקים.
אבל במקום להביט ישר ולראות תחנה התחלתי לעשות סיבוב ברחוב שהייתי בו. חכם מצדי.
באוטובוס, אחרי שראיתי את השעה שיערתי שגם אילנה סיימה את המבחנים שלה (גם בהקשר למיונים),
אז יצרתי איתה קשר טלפוני (רואים אני יודעת המון על טכנולוגיה ותקשורת! צבא קבל אותי!!) וקבענו להיפגש בתחנה המרכזית.
בגלל שאני הגעתי לשם קצת לפניה היה לי זמן ללטוש עיניים בבגדים זולים ותיקים זולים עוד יותר ולדמיין את הארון שלי מתמלא ומתפוצץ.
עשה לי טוב על הלב .
נפגשתי עם אילנה ונסענו לעבר השקיעה בקו 312.
ה-סוף
בתא שירותים בתחנה המרכזית החדשה של תל אביב.
פסיכומטרי התחלתי, ביחד עם חלק מהאנשים מהשכבה שלי, קורס פסיכומטרי של לחמן.
ב-ח-י-י-ם ש-ל-י לא עשיתי שיעורי בית כל כך הרבה זמן! והפעם זה לא בגלל העצלנות שלי,
אלא כי אף פעם לא הייתי צריכה לשבת על משהו יותר מדי זמן (חוץ ממתמטיקה מדי פעם, אבל לא ברמה כזו!). אבל זה...זה....זה שונה!
~בכי~
במפגש הראשון, אחרי שהעמיסו עלינו 9 ספרים שגרמו לידיים שלנו להתנתק מהגוף,
הושיבו אותנו לעשות סימולציה ראשונה של מבחן הפסיכומטרי.
במפגש השני גיליתי שקיבלתי 597, לדעתי זה לא רע בגלל בשביל מבחן ראשוני ללא כל ידע מקדים.
המדריך (הנחמד ביותר יש לציין), אמר שאם אני אשקיע אני בקלות יכולה להוציא 700+.
זאת המטרה.
עכשיו אני רק צריכה לאמן את התחת שלי לישיבה ארוכה וממושכת על כסא בזמן שאני עסוקה במשהו שהוא לא ספירת בלוקים או חפירה בפייסבוק.
אני: המדריך מזכיר לי מישהו.
אילנה: בן אדם?
אני: [השהייה בשביל להוסיף דרמה למצב וכי נזל לי האף באותו רגע] ... לא, חיה.
3>
הספרים שלי ושל אילנה.
הגודל של הספרים בהשוואה לגודל של אילנה
בקצרה:
אני שומעת ויכוח-בכאילו בין ולרה לאילנה וכרגיל נדחפת: אילנה תמיד צודקת! אלא אם כן היא מתווכחת איתי.
יא מאדאפאקאס, יוליצ'קה קיבלה משכורת! מסתבר ש7 ימי עבודה שלי שווים 1300 ש"ח, ולא המינימום של המינימום כפי שציפיתי! מוחהחה.
קניתי את "מולד הירח" שהוא ההמשך של דמדומים.
מחר הולכים לחגוג יום הולדת לדני תוך כדי טחינה ב"אינדיאן".
הדרכתי את אנטון טלפונית לפתוח מנעול שהיה לו בבסיס ואף אחד לא ידע איך לפתוח אותו.
השתמשתי בידע שצברתי במהלך השנתיים במהלכם היה לי לוקר בבית הספר. זה אשכרה נפתח.
השמן הזה כבר בדרך חזרה לאשדוד! מה שאומר שהיום אני הולכת להציק ולהרביץ לו ללא בושה פנים מול פנים. יש!
אלך למצוא תכלית לחיי. או להתקלח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.
