שיפוטיות

הרבה גבות הורמו כשהתחלתי לצאת עם מישהו בן 20 [שלאחר חודש של זוגיות חגג יום הולדת 21],

והשאלה "הפרש הגילאים לא מפריע לכם?" נשאלה כמה פעמים.

רצים 8 חודשים קדימה, כשאנחנו עדיין [טפו טפו טפו וכל שאר האמונות התפלות והטקסים הפולחניים] ביחד וטוב לנו,

והמשפט "מה הוא עושה איתך?" עדיין מככב בחיי.

ובכן התשובה שלי לשאלה הזאת תהיה:

משחק דוקים.

נו באמת.

אני אהיה רגע קטנונית ואומר שיש בינינו הפרש של 3 שנים ו9 חודשים,

וכן אני עדיין נמצאת במסגרת של בית ספר והוא עוד פחות משנה משתחרר מהצבא.

סו פאקינג וואט?

הורגת אותי ההנחה המכלילה שבחור שיוצא עם בחורה צעירה ממנו רוצה רק דבר אחד.

אז אני בת 17 והוא 21 והוא רוצה דבר אחד. כשאני אהיה בת 21 והוא 25 הוא עדין ירצה דבר אחד?

כלומר אין שום מצב שבעולם ששני אנשים שהם במקרה לא בני אותו גיל יהיו ביחד כי טוב להם וזה מה שהם רוצים?

הגיוני. טחח

המוטו של אמא שלי, בתרגום חופשי לעברית הוא "חכמה לא תלויה בגיל", ואני מסכימה עם זה.

בנאדם שהוא מפגר ולא מבין כלום מהחיים שלו בגיל 17, לא יהפוך לגאון הדור בגיל 20,

חכמת חיים ובגרות הם עניין של ניסיון וראיית עולם.

אני לא מכריזה על עצמי כעל האדם הכי בוגר וחכם בעולם, ברור שזה לא נכון,

אבל אני חושבת שאני גם לא ההפך המוחלט.

כן יש לי תחומי עניין וידע כללי לא רע בכלל, ומה לעשות, אולי זה מפתיע רבים אבל כן יש לי על מה לדבר עם בחור בן 21.

ולא, מערכת היחסים שלנו לא מסתכמת בדבר אחד.

אז כל מי שזה לא מוצא חן בעיניו- וואלה בעיה שלו, זאת עדיין הבחירה שלי והחיים שלי,

אבל למה להכליל, לשפוט ולהסיק מסקנות מכלום? במה זה יעזור לכם?

יש לי עוד הרבה מה להגיד על העניין, אבל עזבו, אין לי כוח יותר אני חושבת שהעברתי את הפואנטה שלי.