לרוב אני נוסעת ללימודים ובחזרה באוטובוס, אבל פה ושם יצא לי להתנסות בחווית הטרמפים.
וכעת, ללא שום צל של ספק, עד כמה שזה ישמע לא פמיניסטי, אני יכולה להגיד בוודאות שלשאלה "איזה רכב יש לך?" רק בחורה תענה "לבן".
אז אם תקופת המבחנים שהתפרשה על פני חצי שנה לא הספיקה, הרי שהשנה הזאת יש לנו מבחנים גם במהלך הסמסטר.
בייסיקלי זה אומר שהתחלתי עם הבחינות במאי האחרון ואני אסיים ב-2016.
במקרה הטוב.
בפעם האחרונה שההורים של אנטון היו בבלרוס הם הביאו כמה תמונות ישנות.
ביניהן תמונה אחת של אנטון כשהוא היה קטן שמבטאת את האופי שלו בצורה מושלמת ואת הנטיה שיש לו גם כיום להזעיף פנים גם כשהכל בסדר.
יש לו תמונות בהן הוא הרבה יותר חמוד, אבל זאת פשוט פרייסלס מבחינתי.
במבחן בנפרולוגיה שהיה מיד אחרי יום ההולדת שלי קיבלתי 87. צחקתי שזה היה יום הולדת מושתן (כי נפרולוגיה... כליות.... שתן. זה מצחיק).
חזרתי לב"ש במוצ"ש (כאמור, יום ההולדת שלי) ולמדתי.
אם זה לא מספיק חגיגי, אנטון היה ביפן שבועיים וקצת, תקופה שנפלה בין השאר על יום ההולדת שלי.
אז במקום שעשועי יום הולדת לא הולמים, למדתי על תרופות משתנות.
חגגתי יום הולדת עם המשפחה (בצימצום), אחרי המבחן עם החברים באוניברסיטה ובסופ"ש לאחר מכן עם החברים באשדוד.
היה סופר נחמד וקיבלתי הרבה מתנות שוות.
אילנה וולרה הביאו לי תיק גב קטן פרחוני וחמוד.
אילנה: תוכלי לנסוע איתו לטיול בטבע
אני: וואט דה פאק? ממתי אני נוסעת לטייל בטבע?
אילנה: סיפרת שיש לך סיור בחברת טבע.
אני: אהההה כן זה
כן, אז יש לנו סיור ביום ראשון. התכנון שלי הוא להשתלט על החברה מבפנים ולגרוף לעצמי את כל המיליונים. שאני די בטוחה שיכנסו לתיק החדש שלי.
קיבלתי גם תיק יד fancy, צעיף, צעיף אינפיניטי, כובע חם עם אוזניים, מחממי אוזניים, קופסאות אוכל מזכוכית (שאמא שלי גזלה ממני באופן מיידי והלכה להכין שניצלים כדי שה-occupation שלה יהיה חד וברור),
תיק שחור ללא רצועה (במשפחה שלי מגדירים את זה ככזה שהולכים איתו לאופרה), נעלי בית של עכברים וכמה ברכות עם תמונות של חתיכים.
את המתנה מאנטושה (מצלמה סופר מגניבה) קיבלתי זמן מה לפני כן.
דברים ששומעים\רואים באקדמיה: "נסע לואס לגאס" "נשחק בינג בונג" "זה מתרחש באופן אקרעי" "הלסינקי זה איפשהו בשבדיה" (זה אחד מלפני שנתיים, אבל עדיין מטריד אותי).
אחת השאלות במבחן שהיה אתמול הייתה בערך: "המשפט הזה." וזהו! התשובות התייחסו למחלות ריאה, אבל לא הבנתי מה אני אמורה לסמן!
כל אחת מהאפשרויות הייתה משפט! השאלה בוטלה במהלך המבחן, אבל אני באמת סקרנית לדעת מה הייתה כוונת המשוררת.
אה והמבחן היה ממש קשה, היה הרבה מאוד חומר, בין השאר כזה שלדעתי לא רבלנטי אלינו. אני לא הולכת לאבחן מחלות לב אצל אנשים ו
לא הולכת לתת להם הפניות לבדיקות מאמץ, אקו, מיפוי לב והולטר. עדיף היו מקדישים יותר זמן לתרופות וההבדלים ביניהן.
מישהי שלומדת איתי כתבה בקבוצה שלנו בפייסבוק כמה שזה לא מכובד לדבר מול המרצה.
היא צודקת כמובן, אבל הייתי לוקחת אותה הרבה יותר ברצינות אם היא לא הייתה מורידה נעליים באמצע השיעור (דבר שמחרפן אותי בצורה יוצאת מן הכלל) ויושבת עם הרגליים על הכסא. לפעמים בשורה ראשונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.
. 
