לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Hollywood Material


mad world

Avatarכינוי:  .yuls.

גיל: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2021    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

Pound the alarm


המצב בשבוע האחרון היה ההפך הגמור ממזהיר. יש את המובן מאליו- המבצע בעזה, והעיר החמודה שלי סופגת מדי יום מטחים של רקטות.

אבל תנו לי לספר לכם על עוד כמה דברים.

 

ראשית, כידוע (לרבים או רק לנו ולחוק) חייל חובה שעושה מילואים, מקבל פטור משירות מילואים בגיל 40.

לא רק שאבא שלי חגג 40 בחודש מאי האחרון, הוא כבר זומן לטקס קבלת הפטור שהתקיים לפני יותר מחודש, שאבא שלי אמנם לא נסע אליו כי שוב,

הוא בן 40סטנדרטי, אבל בעיקר כי זה היה באיזשהו חור בדרום, באמצע יום, שבאמצע השבוע. התארגנות גאונית. הלוגיקה שלהם היא שכל המילואימניקים מפוטרים?

גם הפחות קרביים מביניהם?

אז את מסמך הפטור הוא עוד לא קיבל (בניגוד אליי, את שלי זרקו עליי בחגיגיות ביום השחרור), במקום זה הם החליטו לשלוח לו צו 8.

אחרי התייעצות עם כל מיני גורמים וויכוחים עם משקיות קישור (גם אני יצאתי עליה, למה שרק אני אסבול טלפונים נרגזים בזמן השירות שלי?),

גילינו שהפטור הוא לא בהכרח מרגע הוצאתו (למרות שזימנו אותו כבר לטקס נוסף! טיפשים), שלו ספציפית הוא מסוף נובמבר או סוף דצמבר

(הממשלה שלנו יודעת לבחור מועדים למבצעים צבאיים אה?) ואבא שלי נאלץ לנסוע.אוף

הוא אמנם לא קרבי, אבל מה שעוד יותר מרגיז, זה כשהוא כבר הגיע ליעד, הוא גילה שזימנו רק את אחת הפלוגות שלהם. כמובן שאת שלו.

אני חייבת לציין, שאני בשום פנים ואופן לא בעד עריקות או השתמטות. אבל אבא שלי לא עשה פה סדיר, טכנית הוא אוקראיני נוצרי,

ועלינו לארץ כשהוא היה בן 25. בגיל 28 בערך הוא זומן לשלב ב' ומאותו רגע עשה מילואים כל שנה, ללא יוצא מן הכלל, גם בגבולות. והלך לשם בשמחה.

כשהוא זומן באותה דרך לעופרת יצוקה הוא הלך בלי להתמהמה.

אז למה להתעקש לזמן אדם שגם ככה אמור לסיים את שירות המילואים הכללי שלו ממש עוד רגע?

זה כמו לבטל למישהו רגילה או שחרור ולהקפיץ אותו לבסיס.

באותו זמן, אני יודעת שיש אנשים שפשוט מסננים את השיחות והSMSים שהם מקבלים באותו נושא, בחורים צעירים שמכריזים על האהבה שלהם

למדינה שהם נולדו בה וחיו בה כל חייהם ומתגאים בשירות הקרבי שהם ביצעו.

 

אתמול העבירו אותו לאשדוד. אנחנו נמצאים באותה עיר אבל הוא לא באמת יכול להיות בבית. לפחות אתמול נתנו לו לקפוץ לשעתיים, שגם זה משהו.

 

 


 

חוץ מזה, איך שברחתי מבאר שבע ביום רביעי בערב חטפתי צינון.

אבל לא סתם נזלת קלה, אלא משהו ממש מעצבן, שסתם לי את האף, את האוזניים וכנראה את המוח (ראיתי דמדומיםסטנדרטי),

כי כל דבר מעבר לרביצה על הספה וצפיה בטלויזיה

היה גירוי אינטלקטואלי חזק מדי שלא יכולתי לעמוד בו.

לקחתי איתי מחברות מהלימודים על מנת לנצל את הזמן לחזור על החומר, ועד עכשיו לא יכלתי לגעת בהם כי:

א. כאב לי המוח רק מלקרוא את מה שכתוב על האריזות של הדברים שאכלתי

ב. כל פעם שהתכופפתי ראיתי שחור בעיניים ופחדתי להתמוטט.

אחרי שנטלתי כמות מסחרית של טיפות אף וכמות נדיבה של כל מיני תרופות אחרות (אני רוקחת נהדרת, בחיי) אני מרגישה הרבה יותר טוב.

עדיין משתחררים לי ביום כמה אפצ'י שמרעידים את כל הבניים (ירשתי את זה מסבא), אבל לפחות המוח שלי חזר לתפקוד מינימלי סביר.

 



 

בהקשר לחלק האחרון, קראתי כבר בערך חצי מאחד הספרים האחרונים שרכשתי (הרגע כתבתי "רכבת" במקום רכשתינבוך. אולי אניבכל זאת עדיין לא בריאה לחלוטין),

הוא נקרא "52 פיתויים" ומדבר על זוג שנשוי כבר עשור והם מחליטים שכדי להחזיר את התשוקה למערכת היחסים שלהם ומחליטים שבמשך שנה אחת,

פעם בשבוע אחד מהם יפתה את השני בדרך חדשה ויצירתית.

אז כן, זה ספר על סקס. אבל הוא כתוב בצורה נורא משעשעת ופשוטה (לעתים קצת בוטה), הסופרת מדברת על זה מנקודת מבט של זוגיות

ארוכת טווח, על כל המשמעויות הנלוות לכך. ואני אפילו לא מרגישה צורך לדפוק את הראש בשולחן מרוב תסכול (לא מיני. בהחלט לא)

או לבצע טקס טיהור כמו שקרה אחרי קריאת "50 גוונים של אפור".חיבוק עצוב

 


 

ברוב הימים האחרונים התעוררתי עם שעון מעורר תוצרת עזה, אך היום ב-6 התעוררתי דווקא בגלל שעון מעורר תוצרת נוקיה של אמא שלי,

שהיא לא ידעה לכבות, אז היא רצה איתו ועם הצליל המעצבן שלו למרפסת השירות בתקווה שזה לא יעיר אותי.

בימים קשים כמו אלה, אני נוטה לפתח חוש שמיעה חתולי. אני יכולה לשמוע מטוסים שרק המריאו ומתכוונים להגיע לעזה,

יכולה להבחין בין רעש של של כיפת ברזל לרעש של נפילה, יכולה לשמוע את סבתא שלי צועקת בסקייפ ב1 בלילה שלילי

ובוודאי שאני יכולה לשמוע את השעון המעורר המעצבן שהיא בחרה לשים לעצמה ולא ידעה איך לבטל (שנשמע בכלל כמו פפצה שסופרת לאחור, אבל עזבו).


  התחלתי ללמוד באמצע אוקטובר וזה הגיע אליי רק היום.

או שהאוניברסיטה נזכרה בי רק לאחרונה, או שזה הכל קונספירציה והם עיכבו את שליחת הכרטיס בכוונה כי ידעו שהלימודים ייקטעו,

והם למעשה משתמשים בכרטיס שלי כדי להזכיר לי, שלמרות שאני ישנה רוב היום ורואה טלויזיה, אני עדיין סטודנטית.



הצנזורה עם חתיכת נייר טואלט מאוד מעודנת. אני יודעת.קול

 

 



 

שיהיה לכולם המשך שבוע קצת יותר מוצלח מתחילתו, ושכל החיילים יחזרו בשלום.פרח

נכתב על ידי .yuls. , 20/11/2012 11:44   בקטגוריות מילואים, ספרים, אמא שלי וטכנולוגיה, כשהנזלת עולה לראש, צה"לוש  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של .yuls. ב-20/11/2012 13:03
 



You and me could write a bad romance


בערך ביום רביעי שעבר הצטננתי. האף שלי נזל ונסתם לסירוגין, כשבין לבין הרגשתי חלקים מהמוח שלי מתפוצצים

וההרגשה הכללית הייתה, אם לומר בצורה יפה, צואה.

אך אבוי, לא יכולתי להרשות לעצמי להישאר בבית, לנוח ולהתבטל עד שהמחלה תיבהל מהעצלנות שלי ותברח.

לא ולא.

הייתי צריכה ללכת לבי"ס ובשעות הפנאי שלי ללמוד למתמטיקה (+ שיעור פרטי).

מתמטיקה, כידוע, אינה מקצוע חביב וכשצריכים ללמוד אותו באינטנסיביות,

 כשאת הראש ממלאת נזלת (מלבד המחשבות המלוכלכות שנמצאות שם תמיד).

 

בים רביעי אחרי השיעור הפרטי נפגשתי עם החבר השמן שלי, שניחם אותי והאכיל אותי בתרופות

(אמא שלו רופאה, יש לו גישה חופשית לכדורים. יאמי).

ביום חמישי קבענו שלא נפגש בגלל המבחן שהיה לי במתמטיקה ביום שישי,

הייתי צריכה ללמוד וידעתי שבמצב שהייתי בו יקח לי הרבה מאוד זמן לעשות זאת, ככה שיציאה לא באה בחשבון.

כמובן שעדיין הרגשתי קקי, הלימודים הוסיפו לתחושת הבאסה הכללית ואפילו הנזלת שלי הייתה עצובה שאנטושה נמצא באשדוד

ואני לא יכולה לראות אותו.

פתאום צלצול בדלת.

הוא בא לבקר אותי בהפתעה והביא לי שוקולדים! *__*

ישבנו אצלי בערך חצי שעה שבמהלכה הוא השקה אותי בתה רותח מכפית:

"בשביל סבתא" "בשביל סבא" "בשביל אנטושה" "בשביל נבחרת אוקראינה בכדורגל שלא עברה למונדיאל" וכו'.

 

אחרי שהוא הלך ניסיתי לחזור למתמטיקה, אבל התחשק לי יותר לדפוק לעצמי את הספר של בני גורן בראש,

 מאשר לפתוח אותו ולפתור תרגילים.

 

המבחן עצמו הלך סביר, אני חושבת שיהיה בסביבות ה70-80, שזה רחוק מלהיות מה שאני שואפת אליו,

אבל זה עדיין עדיף על הציון שקיבלתי פעם שעברה ~מגלגלת עיניים ועוברת נושא~.

 

כדי לשפר את הרגשתי פשטתי על חנות בגדים ובזבזתי להורים את הכסף,

אבל לפחות סוף סוף יש לי 2 זוגות מכנסיים במידה שלי, ולא כאלה שאני יכולה ללבוש ולהוריד מבלי לפתוח שום כפתור או ריצ'רץ'

או כאלה שהתחת שלי נראה בהם שטוח ומגיע עד הברך+-.

 


ביום שבת ההורים שלי הוציאו את השמיכות והכריות לאוורור.

אבא שלי נשכב בתנוחת עובר לנוח קצת, רק שהמיטה הייתה ריקה והיה עליה רק סדין, הוא היה נראה אומלל.

~אמא נכנסת לחדר ומסתכלת עליו~

אבא: אני מסכן.

אמא: אתה דפוק.

 

ההורים שלי גם עשו סדר בארון שלהם והוציאו את כל הבגדים מתקופת העלייה לארץ [אגב, היא הייתה לפני 12 שנים + כמה ימים],

שכבר מזמן לא עולים עליהם.

~אני מוצאת אצל אמא לשי צעיף שלאורך כל הקצוות שלו יש כדורי פרווה חומים~

אני: אמא, למה אוגרים מתים מחוברים לך לצעיף?

 

אחרי זה עשינו שיחת נקבות אני, אמא סבתא. דיברנו על זה שעוד פחות מחודש אני חוגגת 18 שנות קיום.

סבתא (לאמא): מה את מביאה לה?

אמא: כסף.

סבתא: לא! זה 18, את צריכה לקנות לה מתנה כדי שיישאר זיכרון.

אמא: ומה את קנית לי ל18?

סבתא: המ...בואי נראה.. את היית בת 18 ב1990...אה נו באותה תקופה ברית המועצות התחילה להתפרק,

המצב היה נורא, מה כבר יכולתי לקנות לך?!

 


מצבי כיום:

האף שלי עדיין עולה על גדותיו פה ושם, אבל הרבה יותר טוב משהיה.

אני תפוסה בטירופובוס בגלל שיעור ספורט שהיה אתמול.

הגעתי למשקל שבפעם האחרונה שהייתי בו הייתה בתחילת כיתה ח' אם זכרוני אינו מטעה אותי.

בקרוב אני חוקית.

 


LOL




לילה טוב.

נכתב על ידי .yuls. , 23/11/2009 23:26   בקטגוריות מחלה, לימודים, חבר שלי כפרע עליו, קומיקס, כשהנזלת עולה לראש  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של .yuls. ב-27/11/2009 13:23
 



35,859
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , המשועממים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.yuls. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .yuls. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)