First world problem: ניסיתי ללמד את אנטון
לעשות טוורקינג, אבל יש לו מעט מדי שומן ויותר מדי שרירים, אז זה פשוט לא מצליח.
לפחות הניסיונות היו מצחיקים.
פינת הפייסבוק
כי אם אני לא יושבת לידך ומצליחה להריח את זה- אנחנו
בבעיה.
כמובן.
מה שקיבלתי מאבא בוואטסאפ בשישי בערב, כשיצאנו עם
אילנה והיא ניסתה ללמד אותי לאהוב סושי
פינת השותפות:
הצד החיובי עם זה שחלק מהשותפות שלי מזוהמות: אפשר
להרכיב ארוחה שלמה מכל מה שנשאר ומצטבר לנו בכיור.
יש שם את כל אבות המזון, מנות
ראשונות, סלטים ולפעמים אפילו קינוח.
לאחת השותפות יש קטע שאני לא מבינה, אולי מפערים
בהבנת דרכי החיים השונים, או כי זה סתם מוזר (אם למישהו יש הסבר מוזמן להאיר את
עיניי). יש לה פאטיש לזיתים. עזבו שבשני המקררים אפשר למצוא לעתים די קרובות
קופסאות אוכל שיש בהן רק זיתים (חתוכים), עד לא מזמן מתחת לכיור שלנו עמד בקבוק
ליטר וחצי שמלא, באיך לא, זיתים.
דקרו אותי באצבע בשביל הדם שלי בניסוי באימונולוגיה (אחד מכל זוג עשה
את זה), בסוף הניסוי של כולם נכשל.
בנימה לא סגורה על עצמה: אני צריכה לגלות עוד 2 ציונים כדי לדעת אם יש לי מועדי ב'.
אחד המקצועות האלה סופר חשוב ומהווה קדם להרבה קורסים חשובים, כמו פרמקולוגיה (זה קצת חשוב בתואר ברוקחות).
אבל לא רק שהמרצה טרח לציין שהספקנו יותר חומר מאשר החבר'ה של שנה שעברה (כלומר: יותר חומר ללמוד אליו במבחן),
אז גם המבחן הולך להיות "מאתגר".
גיליתי שהמשמעות של "מאתגר" בקרב מרצים באוניברסיטה היא "אני הולך לקרוע לכם את הצורה כל כך חזק במבחן שתבכו אחר כך במקלחת ותזדקקו לסשן אצל פסיכולוג בזמן שאני אברח לחו"ל עם דגמים של מולקולות מוהחהחחההחחה *שיעול*".
So... עדיין מוקדם לשמוח מדי. או לשמוח. או לרצות לגרד את עצמך מהמיטה ולעשות משהו עם עצמך.
אבל מצב אי הידיעה והסמי דכאון לא ימנע ממני למלא את הבלוג בשטויות. לכן נעבור ל*תופים*-
עובדות לא חשובות בעליל:
1) עד לפני מספר שנים הייתי בטוחה שאת המילה פאטיש (fetish) מבטאים כ-פטיש (patish). זה גרר כמה מצבים מביכים ("יש לו patish לבלונדיניות").
2) למרות שאני רואה בעצמי אדם שמבין בטכנולוגיה (תיקנתי אינספור דברים בצבא ובבית, אני המחליפה של אבא בדברים האלה כשהוא לא בבית),
אני לא יודעת לתפעל אייפון. באמת. זה מכשיר טיפשי עם כפתור אחד שעושה הכל. אתה רוצה להכנס לאנשהו? תלחץ עליו.
אתה רוצה לצאת מאיפשהו? תלחץ עליו.
רוב הסיכויים שאם תתנו לי לצלם תמונה באייפון שלכם, אני אמחק לכם את הארכיון במייל. אופסי.
3) כף הרגל שלי לא פרופורציונלית כל כך. היא די ארוכה לכן אני מידה 40, מצד שני היא די צרה,
מה שגורם לי ליפול בצורה לא ממש אלגנטית מרוב הנעליים הפתוחות שקיימות בשוק.
לאחרונה גיליתי שזה בגלל הבוהן הארוכה למדי שיש לי. אנשים שמו לב ולא חלקו איתי את המידע הזה עד לפני מספר חודשים!
4) יש לי צלקת באזור הגבה, כי פעם, כשהייתי ממש קטנה שיחקתי בפרמידה (מאוד לא בטיחותית, כפי שתגלו עוד רגע)
שהיה צריך להרכיב על המוט שיש עליה עיגולים לפי הגודל,
כשנמאס לי לשחק החלטתי שהדבר הנכון הבא שצריך לעשות יהיה לדפוק את הראש שלי במוט הזה. ו-viola!
5) מתוך כל מערכת היחסים שלי עם אנטון (אוטוטו 4 שנים וחצי), ההורים שלי הכי מתרגשים מהעובדה שהתחלתי לאכול כרוב כבוש בזכותו.
6) כשהייתי קטנה ממש רציתי סוס וההורים תמיד אמרו לי שאין לנו איפה להחזיק אותו. כשהתחלנו למכור דברים לפני המעבר לישראל,
התחכמתי ואמרתי "הנה, עכשיו יש חדרים פנויים תקנו לי סוס".
עכשיו הם ניסו לעבור לתירוץ אחר "אה כן, ומי הולך לנקות אחרי הסוס?" לא היססתי לרגע עם התשובה: "מה זאת אומרת מי? סבא."
7) העיניים שלי חומות אבל לא כהות לחלוטין אלא עם תת גוון ירוק. באור מסוים (ומצב רוח מסוים) אני רואה שהירוק נהיה יותר בולט ורצה לאנטון לאישור. הוא תמיד מתרץ לי ב"אני עיוור צבעים, מה את רוצה?!". אגואיסט.
8) יש לי כ-30 צעיפים ואני גאה בזה! ההורים שלי קצת פחות, הם חושבים שיש לי בעיה.
9) אני לא אוכלת הרבה מאוד מאכלים: עגבניות, פטריות, קוטג', חצילים זיתים... הרשימה עוד ארוכה (אבל אני אוכלת כרוב כבוש, אל תשכחו!)
10) השיר הראשון שהורדתי מהאינטרנט (ששש! אל תגלו) זה all I have של ג'ניפר לופז.
אין לי מושג למה ואיך הגעתי בטעות דווקא אליו (ולא לאיזשהו פורנו, נניח), אבל זה נחקק לי בזכרון. אני עדיין חושבת שזה שיר חמוד.
[
(היה פה קליפ אבל הוא כנראה השמיד את עצמו)
בברכת אמן יקחו אותי לעבודה ולא תראו אותי מקבצת נדבות ביחד עם המסומם בצומת בין הקריה לעזריאלי או בתחנת מרכז המורים בבאר שבע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.
.
."