אילנה, חברתי הטובה, שברה איזו עצם מיותרת ברגל. כי היא מאוד כשרונית בכל הנוגע לפציעות.
יום לאחר המקרה היה יומולדת לאילנה [אחרת] וחגגנו לה בטחינה חסרת מעצורים [חוץ מאשר כלכליים אולי] ב- BBB.
כשנגמר האירוע ישבנו אני, אילנה שבורת הרגל וולרה על ספסל ליד BBB וחיכינו שאנטון יבוא לשם עם האוטו,
כי הוא חנה קצת רחוק ובגלל שהיו בינינו אנשים נכים למחצה, חיכינו לו ליד הכניסה.
כשישבנו אילנה הציעה להראות לי את הפציעה שלה. הסכמתי.
אילנה התחילה להרים את הג'ינס וישר פלטתי "אוי ואבוי!" אימתני.
אילנה: יולה, זאת הרגל הבריאה...
אופס.
הלכתי לרופאה שלי כדי להוציא טופס עם כל ההיסטוריה הרפואית שלי [ולקוות להקלות בטירונות].
בדרכי הביתה שמתי לב שמצוין שם שאני שוקלת 62 קילו.
כל כך ישן.
נסעתי עם אנטושה וההורים שלי לקנות לו בגדים בבילו סנטר.
כעת לא רק החבר-סטודנט-היפה-החכם-והשמן שלי, אלא החבר-סטודנט-היפה-החכם-בעל-הבגדים-החדשים-השמן שלי.
אמרתי לו שאם יתחילו איתו סטודנטיות אני אבוא ואשחט אותן בmy bare hands.
[באנגלית זה נשמע טוב יותר. ומאיים יותר].
החזרתי ספרי לימוד וקיבלתי זיכוי על סך כמעט 200 ₪. אך אבוי! מה אעשה איתו עכשיו?
הרי סיימת בית ספר ושום דבר משכיל לא מצפה לי בשנתיים הקרובות [כן צבא, התכוונתי אלייך]!
בנתיים ניצלתי חלק ממנו וקניתי כל מיני דברים שלא יכולים להיזק כמו קלסר ודפדפות.
לקחתי גם כמה דברים בשביל אנטון, כמו יומן כיס קטן, כמה מחברות, מחקים ועוד.
תמיד אהבתי קניות לשנת לימודים חדשה ועכשיואני מרגישה כמו אמא ששולחת את הבן הקטן שלה לכיתה א.
רק שהוא לא הבן שלי אלא בחור מגודל בן 22 שנוסע ללמוד בטכניון באיזו פקולטה רצחנית,
שאני מקבלת כאב ראש רק מלחשוב על מה שמצפה לו שם. מה שאני מנסה להגיד זה בעצם,
האם אתם חושבים שתיק של פו הדוב יהיה מוגזם מדי?
יצא לי לחשוב הרבה על מוות לאחרונה. אבל לא במובן האובדני, אז תנשמו לרווחה.
פשוט המסתוריות של העניין. איך זה לא לראות יותר, לא להרגיש יותר, לא להתקיים יותר.
גם נוחתת עליי עצבות בכל פעם שקופצת המחשבה שזה בלתי נמנע.
אבל למען האמת אני לא מפחדת מהעניין באופן אישי, רק מהמחשבה על לאבד אנשים קרובים.
זה התחיל לפני כחודש בערך, כשסבתא רבא שלי מאוקראינה נפטרה. זה מאותה מקרים שאומרים עליהם שזה לטובה.
באמת. אני בטוחה שהיא במקום טוב יותר עכשיו. כמה אפשר לסבול?
כן אני עד כדי כך לבנה, שהחבר הבלונדיני כחול העיניים שלי נראה כהה לידי. סו מי.
11 ימים עד הגיוס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.