Hollywood Material

בנימה שלילית: נכשלתי באורגנית. שאפתי ל-56 וקיבלתי 52. מקצוע מסריח. ערערתי על כמה דברים אבל אני לא בטוחה שזה יעזור,

מה שאומר- מועד ב ב28.2 בשביל לסגור את ה-so called חופשת סמסטר כמו שצריך.

זה הנכשל הראשון שלי במבחן באוניברסיטה.

בנימה חיובית: היה לנו סופ"ש רווי באוכל וחגיגות.

ביום חמישי הינו בחתונה והיה ממש יפה, רק שהייתי אחרי יום עבודה ארוך ועבדתי גם יום למחרת אז פרשנו לפני שנגמר, דווקא כשהתחילה אחלה מוזיקה.

היה להם אומן בלונים והיו קשקושי רחבה כדוגמת הדבר הזה-

‎


ודברים מגניבים נוספים. היה ממש פסיכודלי לסתכל מהצד על רחבת הריקודים ולראות את כולם רוקדים עם דברים כאלה על הראש,

במיוחד עם התאורה המהבהבת והעשן.

אני עובדת די הרבה עכשיו, גם בבית מרקחת וגם במחלקה הכללית אצלינו אז בסוף החודש תכנס אחלה משכורת, ומי יכול להתלונן על זה?

ביום חמישי גם היה יום הולדת לאבא של אנטושה, אז חגגנו יום למחרת.

בוולנטיינס עצמו גם ציינו 5 שנים לזוגיות, כי אנחנו כל כך מקסימים שהתחלנו לצאת ביום האהבה אי שם ב2009. זה לא היה מתוכנן

כמתנה קיבלתי את הדבר הנפלא הזה-

ובגלל שהחגיגות של הכל זזו לנו ביום, יצאנו היום למסעדה הקבועה שלנו, אליה אנחנו יוצאים בכל Anniversary

אגב, דברים שלא אומרים לחברה ביום האהבה שהוא גם יום השנה שלכם. או בכלל אי פעם:

דיברתי על בחורים בני 25+- ועל חיבת המועדונים והמסיבות העזה שלהם (שאני פחות מתחברת אליה).

אנטון: נו להם אין חברה, אז הם נהנים מהחיים.

~בעיטה במפשעה~

בניגוד לסופש הזה, שבוע הבא הולך להיות רווי בעבודה ובכימיה אורגנית take 2.

CYA

אני חושבת שזה שיר מאוד מוצלח, במיוחד בהשוואה לרוב המוחלט של המיינסטרים ("או בייבי  סקסי איי לאב יו יה יה בייביי").

בחיי שלפעמיים הייתי רוצה להיות בעלת השפעה וbig deal רק בשביל שאוכל להגן על האנשים היקרים לי מפני כל מיני חלאות,

שחושבות שרק בגלל שהם מעל מישהו (בעיקר הודות לייחוס משפחתי ולא לכישרון כלשהו), אז הם יכולים להרשות לעצמם הכל.

לשון חדה ונימוסים (שבהם הם רואים את הניגוד המוחלט אליהם) הם לא קלפים חזקים מספיק במקרים האלה (בחלק כן, ואני מתענגת על כל רגע).

אז עד שאשלוט בעולם או אנהל את חברת טבע (מה שיבוא קודם, אני לא קטנונית), אסתפק בלדמיין את עצמי דופקת את הראש שלהם בעמוד החשמל הקרוב ולאחל להם דלקת בדרכי השתן.

התמונות האומנותיות שצולמו על ידי אבא שלי היום בבוקר, וזכו להיקרא על ידי "ברד ירד אצלי בyard"

האוטו המקסים שלנו, שאני כמעט ולא נוהגת בו

(כי אני פחדנית, אבל גם כי הבחירה הייתה בין לעשות לי ביטוח לאוטו, לבין לשלוח אותי לרכוש השכלה אקדמאית)

ולמי שחשב שאני סתם מגזימה בנוגע לכמויות החול בבאר שבע:

ככה נראות הרצפות בכל רחבי העיר (טוב, לכל הפחות באוניברסיטה ובמעונות), כשבחוץ יורד גשם

ב-14.2 נהיה 4 שנים ביחד, ועדיין לא נמאס לנו האחד מהשנייה! yei us!

יש מישהו שהמטריה שלו -לא- נשברה בשבוע החולף?

בשעה טובה סיימתי טירונות. קולולולולולו

אני יודעת שהייתי 01 ואין לי מה להתבכיין, אבל וואלה טירונות זו טירונותוהתנאים לא קלים לאף אחת.

מצד אחד, באמת למדתי דברים לעצמי... הבנתי שבסך הכל אני חזקה נפשית

[ואפילו קצת פיזית, אם לחשב את כל המשקל המצטבר שגררתי על עצמי במשך 3 השבועות האלה],

הבנתי שאני יכולה להתגבר על קשיים גם אם על תא בגוף שלי צועק לי לותר.

מצד שני, לא הייתי עוברת את זה שוב.

פעם אחת הייתה מעל ומעבר.

אתמול בערב הייתה לנו השבעה. אפילו קיבלתי מצטיינת מחלקה, שבאמת לא ציפיתי לזה.

במיוחד כי אתמול עד בערב היה חרא יום והייתי על עצבים. הענישו אותנו והריצו אותנו די הרבה,

האשימו אותנו שאנחנו לא מספיקות דברים למרות שחלק היה באשמתם.

אז חטפתי עצבים על זה שנשאר לנו עוד יום אחד ובכל זאת מתנהגים אלינו ככה, ושבאתי בגישה ממש אופטימית והרסו לי.

ההצטיינות והדברים שהמ"מ אמרה לי בהשבעה עצמה הדביקו לי חיוך ושינו לי את ההרגשה ב180 מעלות.

היום היה היום האחרון. בסביבות 6 בבוקר ירד גשם [כשישנים באוהל יודעים טוב מאוד מה מזג האויר לאורך כל שעות היום והלילה],

ואפילו היה קר, אבל זה השתנה מהר מאוד לאורך היום כשיצאה השמש ושרפה את כולנו בלי בושה.

קיבלנו דפי הערכה שאנחנו ניקח ליחידה הבאה שלנו והציון הסופי שלי בטירונות הזו הוא 99.5 . מעניין.

סיימנו את כל הניקיונות לקראת 1 ואז עד 3 חיכינו לנציגים של כל מיני חילות שיבואו עם צוי הסיפוח.

אחרי שקיבלנו את צוי הסיפוח עלינו לאוטובוס שאמור היה לנסוע לתחנת הרכבת באשדוד,

אז שמחנו אני, אילנה, ויקה ונטלי [אשדודיות בדם] שנגיע מהר הביתה [אחרי הכל הבסיס הוא רבע שעה נסיעה מהבתים שלנו].

אז שמחנו.

ישבנו שעה באוטובוס בתוך הבסיס וחשבנו שלא נצא משם לעולם.

לאחר יותר מדי זמן יצאנו והגעתי הביתה כשעתיים אחרי שהתיישבתי באוטובוס. ואני עוד מאלה שגרות קרוב.

ביום חמישי אני וויקה נוסעות למיונים לשח"ם בירושלים.

יום שנתחיל על מדי צה"ל ונסיים בלבוש אזרחי עם תעודות שוטר.

פניני צבא:

~אני ולאה בשמירה. מתחילות להיזכר בסדרות ילדות~

אני: ואי את יודעת, ארתור כבר בטח השתחרר מהצבא.

לאה בוהה בשעון שלה וחושבת על מה שאמרתי לעומק: ...אה כן?...

~מתכוננים למבחן על פירוק/הרכבה של מכשיר קשר לפי ראשי התיבות שלימדו אותנו~

בר: כ- כיסוי. ס- סוללה. ע- אנטנה.

אילנה מגלה באוטובוס בדרך הביתה שכתבו לה בתיק הרפואי שיש לה בעיות לב, למרות שאין לה.

אילנה בצעקה על כל האוטובוס: אבל אין לי לב!!!!!

על קיר בתא שירותים: "להיות צעירות זה לא פשע, עד מתי דצמבר 09? "

אחרי כל הפסקה של יותר מ7 דקות נאלצנו להגיש דף ובו רשימת נוכחות והסבר לחיסורים של בנות שלא היו במקום באותו זמן,

הדף הזה נקרא "מצבה". למעשה הינו אמורות לספור כמה נוכחות במקום, כמה חסרות ולמה.

~עומדות ב2 טורים. עפה דבורה ענקית ומתיישבת על כל אחת ואחת מאיתנו לפי הסדר שבו אנחנו עומדות~

עדי: נו מה נסגר?!

אני: נראה לי היא מכינה מצבה.

תמונות!

מהביקורים כשסגרנו שבת:

לא ידעתי בשעתו שהשיער שלי נראה כמו שהוא נראה. בתמונות אחרות מהיום הזה המראה אפילו יותר מעורר אימה ושיקשוק ברכיים.

מהיום:

חפשנות בסטייל:

14/9 - עריכה:

שנה ו-7 חודשים עם השמן שלי!

לא רואים פה, אבל גם הוא מוציא לי לשון

אנחנו נאלצים לציין את אבן הדרך הזו בנפרד, לאור העובדה שהוא כבר שקוע בלימודים בטכניון

וכידוע, חיפה קצת רחוקה מאשדוד.

oh well, לפחות נתראה בסופ"ש. אני מאוד מקווה.

יום טוב והמשך שבוע חביב לכולם