איכשהו אנחנו [אולי זו רק אני, אבל כדי לא להרגיש בודדה בעולם אייחס את הנאמר לכולם]
תמיד לא-באמת מרוצים ממה שיש לנו עכשיו, מהרהרים בעתיד ובטוחים שאחר כך יהיה טוב יותר. קל יותר.
בינתיים זה לא ככה.
כשלמדתי הייתי בטוחה שבצבא יהיה לי קצת טוב יותר, שאני אוכל לחזור ולנוח,
כי לא יהיו שיעורי בית/עבודות/בגרויות שיעסיקו אותי. אז כן זה נחמד שיש חופש ושום דבר בהקשר של מחויבות לא מעיק עליי.
אבל זה פשוט כי אין לי זמן לזה.
או שאני בצבא או שאני ישנה כי התעייפתי בצבא ולא ישנתי מספיק.
אמנם הימים עוברים לי נורא מהר, אבל אני מרגישה תחושת של בזבוז.
התפקיד שלי אחלה, האנשים חמודים, המפקדת גם. אבל הצורה הזו שהימים טסים... תחושה של קיפאון.
אני מנסה למצוא גירויים אינטלקטואליים במקומות בהם אני יכולה [קראתי 5 ספרים מתחילת דצמבר ואתמול התחלתי את השישי],
אבל אני מפחדת לשים בולבול על הכל, לעזוב את זה ולהידרדר, ככה שגם האייקיו הבודדים שיישארו לי עד לאותה עת יתנדפו להם.
אני מתגעגעת לימים שבהם התלוננתי שאני אגיע הביתה ב3.
עכשיו אני רק מסיימת ב3 בימים מסוימים [אבל בשביל זה אני מתעוררת ב5 בבוקר],
בחלק מהימים הרבה יותר מאוחר.
ברור גם שבבית הספר החופש היה מטורף בהשוואה לצבא.
פעם לא הרגשת טוב? הרגשת מותש? סתם התעצלת? אז לא באים.
אם אני אעשה את זה עכשיו אני עלולה למצוא את עצמי בריתוק/כלא/אופציה מהנה נוספת.
גם כל העניין איתו... כשאני למדתי בתיכון והוא היה בצבא, אמנם הוא היה חוזר חמשושים,
אבל אז היה לנו את כל חמישי-שישי-שבת להיות ביחד.
עכשיו אם הוא חוזר לאשדוד, הוא מגיע בחמישי בערב ועוזב בשבת אחה"צ/בערב.
אם אני באה אליו לחיפה, אני מגיעה בשישי אחה"צ ועוזבת כעבור 24 שעות.
זה לא נהיה קל יותר... למען האמת נדמה לי שזה רק הופך לקשה יותר בכל פעם.
הוא שאל אותי למה אני צריכה כאב ראש כזה, אני הבאתי לו כאפת שטות בתגובה.
אני יודעת שהכל יהיה בסדר אצלינו, תחושה, אינטואיציה נשית, תקראו לזה איך שבא לכם.
אבל זה כמו שהיה כשרק הכרנו והתחלנו לצאת, ידעתי שזה יימשך. ידעתי שהיה ביחד ושזה לא סתם.
ידעתי שהוא אהב אותי ואני אותו וידעתי שהוא יהיה ה-one&only שלי מלכתחילה. בהרבה מובנים.
באותה מידה אני יודעת שאנחנו נהיה ביחד ולא נוותר על מה שיש לנו. אבל זה לא הופך כל פרידה מחדש לקלה יותר.
אנחנו כל הזמן אומרים שבעתיד יהיה קל יותר, ואני כל כך מקווה שזה באמת יהיה ככה.
אז כן, מצב הרוח שלי לא בדיוק בשמיים.
זאת תקופה שתעבור ואחר כך יהיה טוב יותר.
אבל זה הבלוג שלי ואם אני לא אתלונן בו על מה שמציק לי, איפה עוד יש לי לעשות את זה? 
שבוע טוב לכולם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.