נכון, כתבתי שהשתחררתי (עבר יותר מחודש!
) אבל התכוונתי להתיחחס לכל הנושא קצת יותר בהרחבה.
אז כן, שירות של שנתיים (וחודש!) הגיע לקיצו. אחד מהדברים שכל כך מחכים שיקרו, סופרים חודשים, שבועות וימים ואז היום הזה מגיע... ועובר. כמו כל שאר הימים.
לילה לפני בקושי ישנתי, וזה מצחיק, כי בלילה שלפני הגיוס שלי לא הייתה לי שום בעיה להירדם.
אני יודעת שאני אזכור את השירות שלי לטובה. ברור שכמו בכל דבר, גם שם לא הכל היה מושלם, אבל התפקיד היה סבבה (כמשהו זמני לשנתיים),
הסיבה הייתה ברמה מעולה והאנשים היו נהדרים. אף פעם לא הייתה לי הרגשה שזורקים עליי זין, כמו שלצערי קורה למרבית החיילים.
הדבר שבאמת היה נטל היו הנסיעות. זה נשמע כאילו אני מתבכיינת על זה שהייתי בבית כליום, אבל ימי העבודה שלי היו במשמרות,
כל יום חזרתי בשעה שונה (השיא היה ב22:45!
), ולנסוע כל יום אשדוד-ת"א וחזור יכול להיות מאוד מתיש, במיוחד אם חוזרים מאוחר ויום אחרי זה קמים ב5.
הייתי מעדיפה שלפחות היתה לנו את האפשרות להישאר לישון שם, בי למשל די התחשבו כי הייתי הכי מרוחקת, אבל היו בנות שיצאו אחרי 10 בלילה!
אצלי למשל התחבורה הציבורית האחרונה הייתה רכבת ב23:04, וזאת רכבת ישראל אז לא באמת אפשר לסמוך עליהם 
אבל בגדול, לא יכולתי לבקש חברות לשירות ומפקדים טובים יותר.
אם מוסיפים לזה את העובדה שהתורנות היחידה שהייתה לנו הייתה תורנות שישי של 5 שעות איוש אחת לכמה שבועות (חוץ מתורנויות של ניקיון בתוך הלשכה, אבל זה היה יותר יומיומי).
השבת היחידה שסגרתי הייתה בטירונות (ואז גם יצאנו רבעוש הודות לראש השנה), והפעם האחרונה שנגעתי בנשק הייתה... כן, גם אז, אי שם באוגוסט-ספטמבר 2010.
אני חושבת שהעברתי את השירות טוב. הייתי מצטיינת מחלקה בטירונות ומצטיינת קורס. מעולם לא קיבלתי דו"ח מ.צ ומעולם לא נשפטתי *חננה* .
טופס טיולים!
מאז הספקתי לטוס לאיטליה לשבוע ולהתחיל ללמוד באוניברסיטת בן גוריון.
אני לומדת תואר ראשון ברוקחות וגרה במעונות (שותפתי לחדר היא לא אחרת מאשר- אילנה!!). אנחנו 6 בנות בדירה והיא ממש יפה ומשופצת.
ברור שזה לא כמו הבית, אבל זה הרבה יותר ממה שציפיתי (תמורת הסכום המזערי יחסית לשאר האוניברסיטאות שהתחלקו על השכל ודורשות סכומים לא הגיוניים על מעונות).
כרגע אני לומדת בין ראשון לחמישי (בחמישי בין 8-12 ואז רצה לאוטובוס לאשדודלנד). הקורסים די מעניינים (כמעט כולם),
בנתיים התרשמתי לטובה אני מקווה שזה גם יימשך ככה. שנה ג' תהיה קריעת תחת, אבל עד אז אפשר לנסות להוציא את המיטב וליהנות.
יש המון קורסי בחירה שאפשר לקחת, אבל חלקם מתנגשים לי עם המערכת.
האמת שיש לי עוד 2 קורסים מתקופת התיכון (כשהייתי במסלול מואץ לתואר ראשון עד כיתה י', אם מישהו באמת עקב אחריי
במשך כל 7 שנות פעילותי בישראבלוג אז א. אמור לזכור. ב. מטריד!), שאני מקווה שיחשיבו לי וחוץ מ2 הקורסים שלקחתי בסמסטר הנוכחי, יישאר לי לקחת רק עוד אחד של ספורט כלשהו.
אגב, אחד הקורסים שלי זה ריקודי בטן 
~מנענעת שומנים~
חלק מהאנשים לא מבינים למה מיהרתי ללכת ללמוד מיד אחרי הצבא (אחת הטענות שהופנו אליי במסגרת ראיון הקבלה שלי למסלול, ממש השתמשו בזה נגדי חוצפנים!).
ובכן, יש לי ממוצע בגרויות לא רע, פסיכומטרי עשיתי לא רע בכלל בכיתה י"ב, ידעתי מה אני רוצה ללמוד ואיפה. אז למה לא?
בשביל לעבוד שנה בעבודה מזדמנת? אני לא באמת אחסוך ככה משהו. אני לא מזלזלת באנשים שעושים את זה,
אבל לרוב מדובר בכאלה שמשפרים ציונים, עושים פסיכומטרי או שעדיין לא בחרו במסלול. כל אחד והדרך שלו.
למה שאני אתחיל לעבוד במקום שאני לא באמת רוצה, אם אני יכולה ישר ללכת ללמוד מקצוע ובעוד 4 שנים להתחיל קריירה.
על אותו עקרון עניין הכסף. כן, ההורים מממנים לי את מרבית הדברים שקשורים ללימודים ומגורים. וזו הייתה ההחלטה שלהם.
האינסטינקט הראשוני שלי היה ללכת לעבוד דווקא בשביל להרוויח קצת כסף לתקופה הזאת, הם אמרו שהם מעדיפים שאתחיל ללמוד ושהם יממנו לי,
ככה שבעתיד כשאשחה בכסף אוכל גם אני לעזור להם.
עם בויפרנדו הכל מעולה. גם הוא התחיל שנה נוספת של חרישה (אני בבאר שבע, הוא בחיפה). החלטנו שנשתדל להגיע כמה שיותר לאשדוד ולא ניתן למרחק להפריד בינינו.
סעמק, איזה שיער ארוך היה לי
סופ"ש מרנין חושים ולא יותר מדי-גשום לכולם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.