Hollywood Material

אני חיה! בחיי! (שנון)

עברו רק שבועיים ראשונים של סמסטר ב ואני מרגישה כאילו עברה שנה. או שפשוט קשה לחזור ללמוד אחרי חופשה,

או שהמקצועות קשים יותר או שאני טיפשה יותר. אם זו האפשרות האחרוהה אני כבר עכשיו יכולה לפרוש ולפתוח בקריירה האמיתית שלי. מאלפת דגים. לאבא שלי יש אובססיה לאקווריומים אז הוא יאשר. אמא תצטרך לחיות עם זה.

הרבה מקצועות שכוללים בתוכם שלל הטיות של המילה "פיזיקה". זה אף פעם לא יכול להיות סימן טוב,

אלא אם כן זה בא במשפט "יוליה, לעולם לא תצטרכי ללמוד פיזיקה". אבל זה לא זה, אז נדפקתי.

המעבדה הראשונה התחילה בצורה מזעזעת, קצת בגלל השוק אבל בעיקר בגלל מישהי שהיא ככל הנראה צאצאית ישירה של לוציפר.

השטן כבר לא לובשת פראדה, היא לובשת חלוק מעבדה.

אני מחכה כבר למקצועות שיהיו יותר קשורים למקצוע שלי, בנתיים ההרגשה היא שאני לומדת את המקצועות המוגברים של כל המגמות בתיכון שלי

(כל מה שבחרתי ממנו בספרינט מבלי להביט לאחור).

גרמתי לאחת הגרביים של אנטון ללכת לאיבוד בתוך הארון שלי (הדבר היחיד שיכול להשתוות לחור שחור על פני כדור הארץ),

אחרי חילופי האשמות וניסיונות איתור נעדרים שלא צלחו, הוא החליט לנקום בי בצורה תנ"כית (עין תחת עין, שן תחת שן),

בקיצור, הוא הלך הביתה יום למחרת לבוש באחת הגרביים שלי, ואחרי שכבר נסעתי לאוניברסיטה שלח לי תמונה של בן הערובה שנמצא בחזקתו:

חופשת פסח התחילה רשמית. בעקרון יכולתי לחזור הביתה ברביעי, אבל אני ואילנה נשארנו עד חמישי כדי להשלים שעות התנדבות בצער בעלי חיים.

הינו בשעות מוקדמות, הינו בצל ובכל זאת נשרפתי כמו... לא אין דרך טובה יותר לתאר את זה מאשר המציאות: כמו האשכנזיה הלבנה שאני.

כרגע זה רק בוער וגורם לי לרצות לשבת בתוך דלי קרח ענקי. אני מפחדת לחשוב על הרגע שבו זה גם יתחיל לכאוב.

יד אחת נשרפה יותר מהשניה, כי זו היד שפנתה לחלון כשנסעתי באוטובוס. ואפילו לא ישבתי ליד החלון!

ג'יזס קרייסט, אמא שלי ככה, מה זו הגנטיקה הדפוקה הזאת?!

חוץ מזה, זה חג עם האוכל הכי נוראי שיש (במידה ושומרים כשרות). ואל תמכרו לי את השטות הזאת של "מצה זה טעים עם שוקולד!",

השוקולד טעים, למצה יש טעם של קרטון, לא משנה במה תסוו אותה. 

לאנטושה השמן היה יום הולדת 25 ביום ראשון. כמתנה אני לוקחת אותו לספא (הוא לוקח אותי פיזית, אני לוקחת אותו כלכלית) ביום ראשון הקרוב.

היום חוגגים עם אוכל איטלקי.

אה כן, הסתפרתי (למרות שזה היה לפני שבועיים, השיער שלי גדל בקצב לא נורמלי וכבר לא נראה בדיוק ככה):

חופשה מופלאה!

טוב, הלימודים נחמדים לי. בכימיה כללית הגענו לדברים, שלדעתי הם בכלל חלק מקורסים בפיזיקה (ויש מספיק קורסים בפיזיקה שמנופפים לי באצבע משולשת מהאופק של סמסטר ב', בעתיד הממש קרוב שלי).

קיבלתי 100 בעבודת הגשה במחשבים. זה אמנם לא היה משהו קשה (וורד), אבל זה הציון הראשון שלי שנכלל בתואר וזה נחמד.

אבא שלי כל הזמן צוחק עליי שאני לא יודעת מתמטיקה (80 ב5 יחידות זה לא מספיק. הסטנדרטים האסיאתים של ארה"ב הם ההסטנדרטים הרוסים של ישראל כנראה).

אז סימסתי לו כשקיבלתי את הציון:

אני: אני אולי לא יודעת מתמטיקה, אבל קיבלתי 100 במחשבים!

הוא: יופי, תעברי לתואר במתמטיקה. או לתואר כפול.

אני: לא.

ביום חמישי אני חוגגת ‏‏21 שנות קיום נהדרות ואני בהכחשה מוחלטת לגבי זה.

אני מזמינה אנשים ועומדת לסגור מקום, אבל לגבי מהות ההתאספות והעובדה שאני בשנות ה20 לחיי בלתי נתפסת בעיניי.

היה הרבה יותר קל להתכחש כשהייתי בצבא, מבחינתי כל עוד הייתי על מדים הייתי בת 18.

סבתא שלחה לי בגדים מאוקראינה ליום ההולדת והפעם קלעה מעולה לטעם (אחרי התאונות המצערות של סוודר האריות ושמלת-השק).

באמת אהבתי כל מה שהיא שלחה לי(!!)

קניתי לעצמי עוד 2 חולצות. כרגע אין לי תמונות של שום דבר, אבל לא על המחשב. אעלה מתישהו בהמשך.

צבעתי לאדום. לזה דווקא יש תמונות, אבל האיכות והתאורה לא משהו. זה יצא קצת בוהק מדי לטעמי, אבל אני מכירה את השיער שלי טוב, עוד כמה שטיפות זה יתמתן.

אפרסם תמונות מחגיגות יום ההולדת בסוף השבוע הקרוב, אני מקווה שהאיכות תהיה יותר מחמיאה.

היום אנחנו בחופשת חנוכה (של יום אחד. נהדר), ככה שאין לימודים. אבל יש מחר על הבוקר, מה שמאלץ אותי לחזור לב"ש היום בערב.

אני לא אוהבת את הקטע של לנסוע בערב (לא כשאני נוסעת ולא כשאנטון היה חוזר לחיפה במוצ"ש), אני מרגישה שאני צריכה להיות עם היד על הדופק ועם העין על השעון,

זה גורם לי לאי נוחות ממש מוזרה. מצד שני, אני מתחילה מחר ב8, וכדי לנסוע מחר אני צריכה לקום סופר מוקדם, ולמי יש כוח לזה. הו הדילמה.

שבוע פנטסטי. תהנו פדלאות, בזמן שאני מזדקנת.