יום אחרי שסיימתי מועדי א' הלכתי למגוון סידורים מרגשים עד מאוד, חשובים עד אין קץ ובעיקר קודחי חור בראש.
מבחינת חיפושי עבודה, נרשמתי לכל חברות כוח האדם בסביבה הקרובה שלי, יום למחרת הסתובבתי בקניונים
ונכנסתי בערך לכל חנות לשאול אם הם מחפשים מוכרים.
הגיגים נבחרים ששמעתי בתהליך והתשובות שרציתי לענות להם אם הטאקט לא היה מתגבר על הדחף:
"מה, יש לך בעיה עם עבודה פיזית?!" מה פתאום, ממש בא לי לדפוק את הגב במפעל שלכם ולהישאר נכה לכל החיים 
למה לא. חלומה של כל בחורה.
"יש עבודה של 7 ימים בשבוע ל4 שעות בבלה בלה בלה, אבל אין הסעה" "אין לי רכב..."
"מה?! אף אחד לא יכול להסיע אותך?!" בואי את תסיעי אותי, כלבה.
"אנחנו מחפשות מוכרות מעל גיל 30, את נראית לי קצת פחות" אמא שלך זונה
.
"בגלל שאת סטודנטית יש לי את העבודה המושלמת בשבילך: ימי א'-ה' בין 8 בבוקר ל7 בערב ובימי שישי בין 8 ל1!"
אני סטודנטית, לא מקבצת נדבות, אמנם זה לא רחוק האחד מהשני אבל ההבדל עדיין קיים.
(אהבתי שזה תחת "עבודות מהבית")
בסוף אמא שלי סידרה לי עבודה זמנית בממפעל שגם היא עובדת בו, באריזה של כל מיני דברים (עבדתי שם פעם בקיץ לפני כיתה ט' ובקיץ לפני י"ב).
העבודה מוכרת, חלק מהאנשים כבר מוכרים לי. לא אידיאלי, אבל לא הוורסט קייס סצנריו.
גם שם נתקלתי במשפטים משעשעים\עצובים:
"איפה את לומדת?" "באוניברסיטת בן גוריון" "אה... איפה זה?"
"סיימת כבר תיכון? את נראית לי בת 18"
מדובר במפעל שמייצר כל מיני מוצרים שקשורים לתעשיית הבריאות, ושולחים לטבע, בתי חולים וכו'.
אחת הבחורות שעובדות שם שאלה את אחת העובדות הותיקות יותר מה בדיוק הן אורזות.
העובדת הותיקה היא רוסיה והתקשתה עם ההסבר, היא ניסתה להסביר לה שמדובר באמבות, שזה כמו תולעים,
ההסבר המדויק שלה היה: "נו קטנים כאלה בקקים".
בגדול, יש לי קצת חסכונות (תודה לחודש קבע של חימום הכסא בלשכה), אבל אני ואנטושה רוצים לטוס לחו"ל בספטמבר
ולא בא לי לחזור מהחופשה ולהישאר עם מינוס בחשבון.
אנטושה נסע לחיפה לשבוע וחצי, לכן בזמני הפנוי (עד שאני אגלה אם אני צריכה לעשות מועד ב' בכימיה אורגנית או שנמלטתי מהכדור הזה),
התחלתי לראות את "יומני הערפד" (בוקר טוב, טוב שנזכרתי) ובכמה ימים ראיתי לא מעט פרקים.
?Come on, can you blame me
שמלה חדשה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.
)
)
