חגגנו לאנה יום הולדת 24. ג'ניה, חבר שלה, היה באותו זמן עם גבס ברגל, מה שגרר כל מיני בדיחות שהדגישו את טוב הלב של כולנו בעוד שאנחנו יצאנו מגדרנו להדגיש את הפציעה שלו.
נתחיל מזה שהמקום בו היא חגגה כלל 2 גרמי מדרגות בכניסה, והוא נאלץ לעלות את כל זה עם קביים כי חברה שלו לא טרחה לבדוק אם יש שם גישה לנכים.
הוא אמר שקל לו יותר פשוט לקפוץ על רגל אחת מאשר להסתובב עם הקביים, מה שבאמת איפשר לו לנוע מהר יותר.
אנטון: ואו, אתה תוכל עוד מעט להשתתף באולמפיאדה.
אני: כן, אולימפיאדת הנכים.
אנה וג'ניה מצטלמים אחרי שכבר יצאנו מהפאב. אנה: אוף נו, מה אתה נשען עליי?!
ג'ניה הולך עם קביים ועוקף את כולם: נו תזדרזו, מה אתם, נכים?
תגובה לאחת הבנות העצובות האלה בפייסבוק שמצטלמות בעירום בשביל לייקים: יואווו איזו כוסית, הלוואי אשתי תחליק בגן השלושה.
הנימוק של ס' ללמה לא באים לבד למפגש עם זרים בתל אביב: גם אני הבאתי חברה, כי לא נעים לנסוע עד תל אביב ואז להאנס
פירסינג בטבור
כן, בגיל 21 נזכרתי לחוות את מרד הנעורים שלי בעזרת פירסינג. חכו עוד מעט אזכר גם להפוך לאימו ואז לאהוב את טוקיו הוטל.
עאהעה רגע עברה בי צמרמורת. טוב, זה משהו שרציתי הרבה שנים ולא היה לי האומץ או המזומן, לפני כן, בגיל 16, כשזה נפוץ יותר, הרגשתי שמנה מדי.
* האם זה אומר שעכשיו אני עשירה, אמיצה וחתיכה? לא בהכרח
תגובה של אמא: מה זה?! מה נראה לך?! זה יזדהם! מה את צריכה את זה?! טיפשה! משעמם לך בחיים?! בשביל מה?!?!?
תגובה של אבא: פחח, טוב.
אבא שלי ביקר קרובים באוקראינה. אני ואנטון נסענו לפגוש אותו בנתב"ג, פעולה שהייתה אמורה לקחת חצי שעה (לא כולל הנסיעות). עמדנו שם יותר משעתיים כי הטיפשים באוקראינה שלחו את המזוודה שלו למוסקבה במקום לת"א!
היו סך הכל 2 טיסות שהמריאו משדה התעופה שלהם והם ככל הנראה בלבלו בין 2 עגלות, כי היו כמה אנשים שהמזוודות שלהם לא הגיעו, ומנגד היו מזוודות שהמשיכו להסתובב על המשוא ולא נלקחו.
You had one job!!
היו כמה טיסות (מירדן וקפריסין) שככל הנראה המריאו כשהגענו לשדה התעופה, נחתו בארץ ויצאו מנתב"ג כשאבא שלי עוד חיכה למזוודה שלו ואנחנו חיכינו לו.
זה מצחיק
וגם זה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.