Hollywood Material

וואט דה פאקים:

בנות שהולכות לחדר כושר כדי להצטלם. אם באמת התאמנתן, רוב הסיכויים הם שאף אחד לא רוצה לדעת איך אתן נראות כרגע,

ואם לא אז... זה לא יקר לשלם מנוי בשביל זה? מה קרה ל- צילומיים עצמיים במראה של השירותים?

על אותו משקל, אם כי פחות נפוץ: בנים שהולכים לחדר כושר רק כדי להצטלם.

לצלם את האוכל- נניח אם המנה נוטפת גאונות ומושקעת ברמה שתגרום ללסת שלנו ליפול, סבבה. אבל הכנת פאקינג פסטה עם קטשופ! תנוחי! 

וואט דה פאקים: גרסת המעונות.

לא זוכרת אם הזכרתי בבלוג את העובדה שיש לי בערך 4834030 שותפות בדירה. אם לדייק יש לי 8 שותפות.

תיארתי לעצמי שתשעה אנשים בדירה אחת זה לא פשוט, אבל ציפיתי לבעיות בכיוון של צפיפות בעוד שהדברים הבאים היו נראים לי הגיוניים ולהן לא כל כך:

אני חשבתי שזה הגיוני שנועלים את דלת הכניסה לדירה אחרי שנכנסים/יוצאים, בטח ובטח שלא משאירים אותה פתוחה.

מסתבר שזו פעולה מוטורית מתקדמת וקשה לביצוע. ובתגובה לזה שהערתי קיבלתי חיוך ומבט חלול.

אני חשבתי שזה הגיוני שאם נשאר אוכל בצלחת, לפני שטיפתה, זורקים את האוכל לפח.

מסתבר שזה הרבה יותר הגיוני לתקוע אותו בכוח בפתח הניקוז של הכיור.

אני חשבתי שזה הגיוני שאם מישהי מדליקה דוד היא מחממת את המים בשבילה.

מסתבר שזה הרבה יותר הגיוני שאני מדליקה אותו לטובת הכלל ומי שבא לו יכול ללכת ולהתקלח במים שאני חיממתי לעצמי.

אני חשבתי שזה הגיוני שלא אוכלים אוכל של אנשים אחרים, חלקן כנראה חושבות אחרת.

אני חשבתי שלדירה בת כל כך הרבה דיירות, לא אמורים להביא כל יום כמות גדולה של אנשים, כדי לשבת בסלון, לחפור ולהדליק מוזיקה,

לפעמים עד שעות קצת הזויות. מבחינתן זה בשגרה.

אני חשבתי שזה הגיוני שמנקים את האסלה אחרי השימוש במידת הצורך, הן כנראה חושבות שהן מחרבנות זהב ונצנצים.

אני חשבתי שזה הגיוני שאם לא נמצאים בחדר מסוים (או בכלל לא נמצאים בדירה) אז מכבים את האור.

הן כנראה חושבות שחשמל מיוצר מהיופי והקסם האישי שלהן.

אני חשבתי שזה הגיוני שאם נוצרת הצפה אחרי מקלחת גורפים את המים. הן כנראה חושבות ששלוליות זה דקורטיבי.

הוכחות לזה שאם הינו במלחמת האזרחים בארה"ב, ס' הייתה מנהיגת צבא הקונפידרציה:

מראה לס' תמונה של השחקן אידריס אלבה

ס': הוא ממש שחור.

מדברות על שיזוף בהתזה- ס': אם אתה כבר לבן, למה לשנות את זה?

שונות

אני: חלמתי בלילה על הילדים העתידיים שלנו.

אנטון: תעברי אורגנית ואז נעשה ילד.

אני: אני אשאר חסרת ילדים לנצח

מרינה מדברת עם בחור שלומד כימיה: גם חברה שלי למדה כימיה, אבל היא האריכה את הלימודים בשנה.

בחור: איזה זין.

מרינה: אה לא, זה בגלל שהיא התחתנה. אבל אני מניחה שגם זה קשור לזין.

אני: אוף, כואב לי הראש

אמא: לכי לאבא, הוא יביא לך פורד פוקוס.

(במקום אקמול פוקוס... אבל יכול להיות שגם רכב במתנה היה מעביר לי את כאב הראש)

חבר שלי ממש רהוט בדיבורו:

אני: אתה לא מבין, מישהי אכלה לאילנה את האוכל!

אנטון: מה?! זונה! מה היא, זונה?!

פיס אאוט.

בעודי לומדת לבוחן שיש לי מחר באורגנית, ובמהלך ההפסקות בוהה בתמונה של אדם לוין

חשבתי "אם people magazine יכולים גם אני יכולה!" 

אין לי שום דבר נגד הבחירה שלהם במקום הראשון, נהפוכו, כבודו של אדם במקומו מונח (ותמונתו מונחת יפה בתוך הארנק שלי. סתם) אם כי שאר הרשימה לא בהכרח לטעמי.

ובגלל שהכל צריך להיות סובב סביבי וסביב הרצונות שלי ובגלל שאני צריכה קרן אור חיובית בתקופה אפלה זו של סינתזות ומלחי דאוזניום-

החלטתי לשים כמה תמונות של בחורים חתיכים, שאם הינו נפגשים פנים מול פנים בסמטה אפלה, סביר להניח שהם היו צריכים לרסס אותי בתרסיס פלפל ולא ההפך.

ולעזאזל, אני אפילו אהיה אובייקטיבית ולא אפוצץ את הפוסט הזה בתמונות של חבר שלי.

כמו שאומרים כיום אני רק אניח את זה פה...

כריסטיאנו רונאלדו

השם של הבלוג הקודם שלי כלל אותו, לכן אזכור לו חסד נעוריי. 

זה רק מוכיח שסלבריטי-קראש מגיל 15 לא בהכרח עובר כשנושקים ל-22 (ונושקים לבחורים אחרים, כולל לאחד מסוים ואטרקטיבי כבר קרוב ל5 שנים) יש דברים שלא חולפים!

ג'יי ריאן

הישר מהמסך הקטן ואל קיר החדר שלי (הדמיוני של גיל 15, כי זה כבר לא בוגר לתלות פוסטרים של בחורים)

ג'וש דומהאל

בחור חתיך, שם משפחה מסובך (אני יכולה להזדהות). נכון שהוא בגיל של אבא שלי וזה עלול להפוך דברים מסוימים לawkward,

אבל זו אשמתם של ההורים שעושים ילדים בגיל 19 ואז הם לא יכולים לבהות באנשים בסביבות גיל ה40 מבלי להרגיש לא בנוח עם המצב.

איאן סמרהולדר

כבר הבעתי את התפעלותי ממנו בבלוג, אז אני לא אבזבז אנרגיה על כתיבה כשאפשר פשוט להסתכל

קולין אודונוהיו

גם הוא כיכב פה באיזה פוסט. קפטן הוק, מבטא סקוטי, אני מנהלת מערכת יחסים ממרחק כבר הרבה שנים... זה קומבינציה של דברים.

אחרי השלטון הברונטי (יש דפוס, כן)

צ'אנינג טאטום

and he can dance!

זה אפילו מבלי לראות מג'יק מייק.

אז אחרי שיצרתי לעצמי (ואולי גם לאחרות) הסחת דעת קלה מחיי היומיום המתישים, יש כמה תגובות חיזור (not the fun kind) וניטרציה שקוראות לי.

אמן אני לא אכשל מחר

"לא כותב סטטוסים, לא קורא סטטוסים, לא שם לייקים, לא שם אנלייקים,

לא מעלה תמונות, לא מסתכל תמונות, לא מגיב על תמונות.

לא רואה סיטוקמים, לא צוחק מסיטקומים, לא אוהב מערכונים,

אני אדם עצוב ופרמטיבי".

(אנטון, החבר האנטי-חברתי שלי)

אז ס' שלחה לי את זה. ממש מצחיק.

הלימודים עמוסים, יותר מדי מעבדות. הקורסים מספיק מבלבלים גם מבלי להיחשף תוך כדי לכימיקלים נדיפים.

ביום שישי הקרוב יש לנו בוחן בכימיה אורגנית, הקורס המפחיד שאני משתדלת לא לחשוב עליו, כי אם אתחיל אתכרבל בפינת המקלחת ואבכה.

ספיקינג אוף מקלחת, ביום רביעי לא היו מים במעונות במשך כמה שעות טובות כי מבין כל הצינורות העתיקים שעוברים שם, התפוצץ הצינור הותיק המרכזי,

אז הלכתי לחדר כושר (שאין לי מנוי בו) כדי להתקלח. בחיי, קשה להיות סטודנט בישראל.

יש צחוקים בעבודה. זאת אומרת, ברגע שאתה מצליח להתחיל להתגבר על זה שחלק מהלקוחות פשוט מפגרים או גסי רוח ומתחיל לראות את ההומור בעניין.

לא גברת, אם את לוחצת על המדבקה של "להוצאת מספר לחץ כאן" על המכונה המספר לא ייצא, הוא ייצא ברגע שתלחצי על הכפתור הגדול ליד המדבקה, מבטיחה.

ולא אדון, אני לא יודעת שכשאמרת שאתה מחפש "סוכריות לפתיחת גרון בצבע כחול" אתה מתכוון לסוכריות מנטה פשוטות בצבע ירוק. מצטערת.

הינו עם אנטושה בת'ור: העולם האפל, לטעמי מוצלח יותר מהראשון.

המרצה לצמחי מרפא חילק לנו פרחים כחלק מהלמידה *_*

עכשיו אני מגדלת לילי וחמנייה בגאווה גדולה עד קץ הימים (כלומר: עד שהם יתפגרו ויתפוררו בימים הקרובים)

שבוע טוב, מאחלת שלא תדעו לעולם כימיה אורגנית מהי (אני רק לא יודעת כימיה אורגנית, אבל לצערי יודעת מה היא)